איך גיליתי שאני עקר ומה זה אומר בעצם

א'

כשעברתי לתל אביב ונהיה לי חם, הפעלתי את המזגן. כעבור דקה הצטננתי והתקשרתי לחבר מקומי לשאול אותו על רופאי משפחה מומלצים באיזור. "ד"ר ברגר", אמר בנחרצות אופיינית. ואכן, ד"ר ברגר התגלה כרופא המשפחה הטוב שפגשתי. הוא אמר לי לתת לזה לעבור לבד, בלי אנטיביוטיקה ושטויות. קמתי ללכת, אבל הרופא הטוב ברגר ביקש שאשב עוד קצת ואספר לו על עצמי, במיוחד על כל מה שקשור בבריאות הגוף והנפש שחד הן. סיפרתי לו שאני בריא באופן כללי, סיפרתי לו על תזונה, על שינה. הוא הציץ בפרטיי ואמר לי שאני בקבוצת הגיל שחוטפת סרטן אשכים (25-35), ושכדאי לי לבדוק את עצמי פעם בכמה שבועות. הוא הסביר לי איך יכול גבר למעך לעצמו את שק האשכים כדי לדעת אם הכל שם תקין. התחלתי למעך מידי פעם.

חלפו להן שלוש שנות רווקות, השק הרגיש בסדר ואף היה פעיל למדי בין כתלי אותה דירה ליד הים. יום אחד התקלחתי ומיעכתי, ולבי החסיר פעימה. משהו שם הרגיש לא תקין. מיד קבעתי תור לאורולוג שימעך בעצמו ויגיד לי מה המצב. האורולוג מיעך וכיחכח. זה יותר כואב כשמישהו אחר ממעך, אבל כיוון שהחשש היה סרטן לקחתי אוויר ולא כחכחתי. בעת כחכוח אשכיי עלולים היו לברוח מכף ידו, כמו שיודע כל מי שכחכח בצו ראשון. נעשו כמה בדיקות ובסופן הכריז האורולוג: "אין לך סרטן". בין אזניי התנגן מארש קרקסים עליז, קונפטי הופץ לנגד עיניי, באפי הרחתי עתיד מתוק. בשורה טובה. למרות שהאורולוג המשיך לבשר שם משהו נוסף, אני חגגתי. לחצתי את ידו בחום. גם לחיצת ידו הרשמית התבררה ככואבת, אבל אני רקדתי החוצה אל המשך חיי נטולי הדאגות.

ב'

מגיל 24 אמרתי לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני בשל ומעוניין להיות אב לילדים, ורק נותר לי לחפש את אמא שלהם. כל חיי הייתי ברנש של מערכות יחסים ארוכות. היו לי כמה וכמה חברות של יותר משנה, ושתיים של יותר משנתיים- כולן היו בעיניי מועמדות רציניות לתפקיד אם ילדיי. רק כשהחלטתי שאינן מתאימות לתפקיד המשכתי הלאה. אבל דווקא בתקופה התל אביבית שלי, בה חל סיפורנו, לא הייתה לי בת זוג קבועה. היו לי מידי פעם מערכות יחסים של חודשים או שבועות, ובין לבין היו באות ידידות לבקר. חבר שניסה לשדך לי מישהי וגילה שמאתמול להיום אני כבר עם מישהי חדשה נזף בי: "תגיד לי, נשאר לך בכלל זרע בביצים?". ערב אחד עלתה מולי בפייסבוק צ'אט אקסית, לא מיתולוגית וכן אישה לעניין. היא שטפה אותי ללא רחם על כך שאני צריך להתמסד, "לא בגלל שככה צריך אלא בגלל שזה מה שאתה צריך". היא צדקה לגמרי, ואני ידעתי שהתקופה הזו לא עשתה אותי מאושר. באותו חודש ניתקתי קשרים שידעתי שאינם מטיבים עמי, והחלטתי שאני באמת מחפש את האחת, פור ריל. תוך פחות מחודש מצאתי אותה. אנחנו נשואים כבר שנתיים וזו האהבה הגדולה, הנעימה והמיטיבה ביותר שידעתי. אהבת חיי.

בטקס החופה שלנו, שכתבנו והגשנו בעצמנו, הכרזתי קבל משפחה ועדה שהנה מצאתי את אם ילדיי. לקחנו לנו עוד כמה חודשים של ירח דבש והנאה אחרונה מהחירות של DINKY, ואז הפסקנו עם אמצעי המניעה. התאמנו רבות אך ללא תוצאות. רופאים ממליצים לזוגות בגילנו ששואלים למה עוד אין הריון לנסות עוד חצי שנה בטבעי. כעבור חצי שנה שכזאת פנינו לרופאת הנשים. היא שלחה אותה לעשות בדיקות גניקולוגיות ואותי לעשות בדיקת זרע.

ג'

זה לא כזה פשוט, בדיקת זרע. בתחילת דרכי המינית הייתי, כמו גברים רבים, גומר מהר. הבנתי שזה לא לעניין והחלטתי (בהשראת ויקטור פלאזה מ"אהבת בשר ודם" של אלמודובר) להתאמן על שליטה בשפיכה שלי. במשך שנים הייתי משתין בפולסים, מאמן את השריר. בסקס פיתחתי כל מיני טכניקות השהייה, מהסחת דעת ועד תרגילי נשימות. כן, הייתי אובססיבי. הבאתי את עצמי למצב ההפוך, ובמשך שנים התקשיתי לגמור (והתקשיתי, והתקשיתי), במיוחד בקיץ. זכיתי להכרת תודה רבה מבנות זוגי, אבל לעתים קרובות הייתי נשאר מתוסכל בעצמי. אחרי עוד תרגולים הגעתי לכושר שאיפשר לי להחליט מתי לגמור, כמעט תמיד- אבל רק בסקס. אוננות כבר כמעט לא עושה לי את זה. מי צריך אוננות כשיש סקס, אמרתי לעצמי. לא הייתי מודאג עד שמצאתי את עצמי עם כוס פלסטיק ביד אחת. לשמחתי מצאנו פתרון, אשאיר זאת לדמיון.

אני גומר, רץ לאוטו ונוסע למעבדה שנמצאת במרכז תל אביב. על ההפניה כתוב שהבדיקה חייבת להגיע לשם תוך שעה. האינטרנט אומר: שעה וחצי. חניה במרכז תל אביב: אין. אני נוסע ולא מסתכל על הכביש, מחפש מפתחות רכב בידיהם של הפוסעים ברחוב. מקיף את המעבדה בפעם השלישית, בחיקי כוס פלסטיק חמימה. אני מביט בעצב בתחתיתה: זה כל מה שיצא ממני? מה יחשבו עלי? בדרך כלל זה פי שתיים. מכניס את הכוס לשקית. שקופה מידי. מוצא עוד שקית ואורז הכל ביחד. הייתה פעם להקה ישראלית בשם ליטרשפיך. אני מהרהר בצער בשמות אופציונליים ללהקה שכבר לא אקים. ההמונים לא יריעו לכוכב רוק שזה כל הזרע שלו. ואז אני מוצא חניה.

שעה אחרי שהכוס החמימה ניתנה ללבוראנט עם מבט מוזר בעיניים, קיבלתי אימייל. תוצאות. קובץ אקסל. הצמיגות שלי בסדר. החומציות שלי תקינה. אין לי מספיק תאי זרע.

התקשרתי ללבוראנט להבין מה אני קורא, והוא אמר לי (גם הקול שלו קצת קריפי) שמדובר בספירת זרע נמוכה, אבל שרצוי מאד לעשות את הבדיקה שוב בעוד כמה ימים "כדי שנהיה בטוחים, אולי פשוט היה לך שבוע קשה". ושוב אותו סיפור.

ד'

הלכנו לרופא פוריות. הוא הציץ בתוצאות המעבדה וגיחך: זו המעבדה שהלכת אליה? הם שרלטנים. תוצאות תוך שעה? עזוב, לך למעבדה הזו- ונתן כרטיס. הפעם התוצאות לא מיהרו לבוא. הזרע שלי עשה שבת במעבדה. הדיאנאיי שלי שחה בבדידות בחשכת סוף השבוע, אבל כשבא יום א' והפלורסנט שוב זרח, המספרים נשארו דומים. מה שכן, נוספה דיאגנוזה חדשה: גם הצורה שלהם לא משהו. יש להם זנבות כמקובל, אבל הראשים שלהם מרובעים וקשה להם לשחות ככה. מוזר, לי דווקא יש ראש יפה בסך הכל. חשבתי שזה גנטי.

רופא הפוריות המליץ לי לסור לאורולוג, אולי הבעיה מכאנית. רק בכניסה למרפאה הבנתי שאני מכיר את המקום- זה האורולוג שהציל אותי מסרטן האשכים! איזה קלוז'ר. האורולוג העביר את כרטיס הקופה, קרא את התיק שלי וציין ביובש "מגיע לך מכות". רק בישראל, אני מנחש, רופא אומר דבר כזה לפציינט. מכות זה מנוגד לשבועת היפוקרטס וגם לשבועת הרופא של הרמב"ם (בדקתי).

מסתבר שבזמן שאצלי בראש התנגן מארש קרקסים ולא הקשבתי לכלום, האורולוג סיפר לי שכן יש לי שם משהו חוץ משק אשכים מפואר. יש לי תופעה בשם וריקוצלה (מבטאים על משקל "אני הולכת", למרות שמפתה לקרוא לזה בשם החיבה "וריקוצ'לה"), וזה מה שהרגשתי שם לפני אי אילו שנים. מסתבר שכבר אז הוא אמר ללכת ולבדוק את הזרע שלי כי וריקוצלה מובילה לעתים לירידה בספירת הזרע. החדשות הרעות הן שטכנית אני עקר. החדשות הטובות הן שיש ניתוח שאפשר לעשות (גיזום ורידים לא תקינים בתוך האשך- נכון שזעתן באי נוחות כרגע?). כמחצית מהמנותחים זוכים לחדש את מלאי הזרעונים שלהם כשנה אחרי הניתוח.

I fucking love science.

ה' ישמור

אז אם הייתי מקשיב לפני שנים לרופא במקום למצעד הניצחון שהתנגן לי בראש, וגם הייתי אשכרה עושה את בדיקות הזרע, מחליט שזה צריך טיפול, הולך ועושה את הניתוח כבר אז- אולי הייתי עכשיו פורה כמו גדעון סער. אבל כרגע חבל לחכות שנה שלא ברור אם תניב פרי. אז אנחנו נכנסים לטיפולי פוריות. שיהיה לנו בהצלחה.

פוסט המשך

סוג של פוסט אפילוג עם תמונה

6 מחשבות על “איך גיליתי שאני עקר ומה זה אומר בעצם

  1. אוף
    אתה כותב טוב

    וכן, גם זרימת האשכים בטח חשובה וכל זה
    אבל מה זה חשוב אם את כותב טוב

    "בזרימה" דלנו

    אהבתי

  2. […] חדשה משמחת. אבל לפני החדשה המשמחת, חוב קטן: אחרי הפוסט "איך גיליתי שאני עקר ומה זה אומר בעצם" פנו אלי רבים בפרטי לשאול איך יכול זכר לבדוק את עצמו […]

    אהבתי

  3. בסוף הצליח הטיפולי פוריות או שעשית ניתוח מיקרו טסה או גת גורן ? בנוסף היו לך תסמינים נוספים לפני שבמקרה הבנתם שיש בעיה בלהיכנס להריון ? למשל אצלך סימנים של דלקת כרונית בערמונית, או חוסר תחושת אורגזמה או כאבים באשכים ? אני אחרי כאבים באשכים וסימנים נוספים אובחנתי כדלקת כרונית בערמונית, אבל אני חושב שזה גם וריקוצלה. אבל שהזכרתי אצל 2 אורולוגים, סירבו לתת לי הפניה לתרבית זרע ואפילו אחד אמר שזה יקר. למזלי, אני גם במעקב אצל נפרולוג מידי חצי שנה בשל סיבה אחרת וכששמע על זה ישר נתן לי בדיקת זרע, דם וגם אולטרסאונד אשכים וערמונית. מסתמן שיש לך מזל, כי 2 אורולוגים לא רצו לתת לי בדיקת תרבית זרע בכלל. אני פלוס מינוס בגילך. אשמח שתענה על שאלותיי כי אז אני אדע מה מצפה לי, ואם יש אותם תסמינים. תודה.

    אהבתי

    • אהלן ירון,
      – בסוף הפוסט תראה שני לינקים, שם יש תשובות לשאלתך. בקצרה – לא נותחתי.
      – היו לי קצת כאבים באשך שמאל אבל אף פעם לא משהו ברמה שגרמה לי ללכת להבדק. כמו שלפעמים קצת כואב הראש או המרפק. עד שמיששתי והלכתי להבדק.
      מאחל לך בריאות רבה!

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s