לחושם יש חתול על הראש. חושם בחור יציב, שקול. הוא הולך לאט ובעדינות לפינת הקפה, שם מכונת הקפה, וממלא אותה בפולים. החתול מסתכל, הרעש של הפולים מגניב אותו ועיניו פקוחות לרווחה. חושם לוחץ על הכפתור והמכונה נכנסת לטרטור עדין, היא נחשבת מהשקטות שיש. חושם ממתין. החתול מגרד מאחורי האוזן (של עצמו).
עם כוס קפה מהבילה ביד וחתול על הראש מתיישב חושם בחזרה בחלל-הקוביה בו הוא עובד. הוא מניח את הקפה על השולחן ליד הקיר של הקוביה, איפה שהנשואים באושר מדביקים תמונה של האישה. רחוק מהמקלדת, זה מה שחשוב. את החתול הוא לא מניח בשום מקום, החתול כבר מונח ואם ירצה ילך ואם ירצה יחזור. מאותה סיבה לחתול אין שם.
הבוס של חושם נכנס לאולם הקוביות, פוסע בינן לבין עצמן, פונה ימינה ובמסדרון הבא שוב ימינה. יש לו תלונות לחושם אבל כשהוא רואה חתול על הראש הוא נחנק.
"מה זה?"
"זה החתול שלי, הבוקר עזבתי סופית את הבית, תמי לא הייתה מוכנה לשמור עליו וחתול זו חיה טריטוריאלית. אז במקום לשים אותו באיזו פינה שתהיה לו חדשה ומלחיצה, שמתי אותו על הראש, ככה בינתיים הוא בטריטוריה מוכרת".
"טוב, באתי להגיד לך שתסכם מחדש את הדו"חות של 2001, 2007 ו-2009… טוב אני לא יכול להמשיך לדבר כל עוד יש לך חתול על הראש, זה מגוחך. תוריד אותו רגע."
"הרש'לה, הסברתי לך, זה מצב מיוחד, זה לא שכל יום אני בא לפה עם החתול, אני צריך התחשבות".
"חושם זה נראה לא טוב, צריכים להגיע היום משיקגו, אני מבקש שתוריד אותו!"
"רגע אז למה לך מותר להסתובב עם חמוס על הראש?"
"חמוס זה סיפור אחר לגמרי, זו חיה רצינית. תראה איך שהוא סומר את הגב לכבוד החתול הלא לעניין שלך".
"בשבוע שעבר מתילדה באה לפה, הסתובבה יום שלם עם זברה על הראש וכלום לא אמרת לה."
אוזן שמאל של החתול הסתובבה על צירה. פעמון צלצל במרחק. כל העובדים בקומה קמו בבת אחת ונעלמו. חושם רצה לקום גם הוא לארוחת הצהרים אבל לא היה לו נעים. הבוס שלו עוד עמד שם. היה ברור שעכשיו זה או להכנע וללכת למות מבפנים איפשהו, או להגרר לשיחות והטפות של שעה.
"טוב- תן לי כמה דקות ואני מוריד אותו", אמר חושם.
החמוס מחא כפיים ברצינות גמורה.
מלנקי 