1.
שב. קנה כרטיסי טיסה לאלבניה לך ולאשתך. אל תשתף אותה בתמונה המלאה. מספיק שהיא תדע שזהו טיול יום ההולדת ה־40 שלך, שנולד ביוזמת הוריך, ושמימון נוסף תיקחו מהחיסכון שפתחתם לפני כמה שנים בדיוק למטרה זו. בחשבון הבנק שלכם שלושה פק"מים: "יום שחור", "יום אפור" ו"יום ורוד". שבור את "יום ורוד" אל תוך העו"ש, והרי לך תקציב.
נחת בשדה התעופה של עיר הבירה טירנה מעט אחר חצות. אין טעם לשכור רכב בלילה. הדרכים לא ברורות דיין, והנהג האלבני הוא מתחרה ראוי לישראלי במציאת דרכים יצירתיות לעלוב בחוקי התעבורה (אם כי מפסיד בנקודות). שכור אם כן חדר בבית מלון בשדה. בחר לך בית מלון עם שם גנרי כמו Airport Hotel. מלונות בשדות תעופה שעפים על עצמם עם שמות כגון Millennium Hotel או Paradise Hotel פשוט לא מבינים את הפונקציה שלהם ולכן ייפלו בדברים הקטנים כמו מים חמים באמבט או זגוגית כפולה לבידוד מרעש ההמראות.
בחדרך במלון פתח את המיניבר ורד עליו כאסח. אתה באלבניה. כל דבר במיניבר עולה עד עשרה שקלים, שהם 300 לֶק, המטבע המקומי. זו ההזדמנות שלך לחוש שאתה מרגל בשירות הוד מלכותה עם תקציב בלתי מוגבל, למרות שהמשימה שלך שונה בתכלית. חשוב שכל הוודקה הזאת לא תעלה לך לראש. מזל שהבקבוקונים קטנים.
ככל שהדבר מתאפשר, שבו בבוקר לארוחה רגועה ומסודרת. אין טעם להתחיל את השבוע ברוטו שלכם בתחושת דחיפות. להפך, ייטב לשניכם אם תחליקו בהדרגה אל תוך המשימה, בהולה ככל שתהיה. המזון באלבניה טרי באופן מטלטל. לירקות יש טעם של ירקות. המזון מן החי היה חי עד לפני שעה קלה. שלמו את החשבון על הלילה בן ארבעת הכוכבים: 9000 לק, שהם כ־290 שקל, כולל כל המיניבר. אספו את האוטו שהזמנתם בשדה התעופה. ביצעתם את ההזמנה באמצעות חברה ישראלית אך זו תתגלה כקש וגבבה. ביקשתם ג'יפון יפני אבל בשדה ממתין לכם שי: אוטו משפחתי מתוצרת צ'כית. אין פנאי או תועלת בהמתנה על קו חוצה יבשות עם רמאים וגזלנים. כעת יש לצאת לדרך ולהגיע למפרץ ולורה.
2.
שב על ההגה ותן לרעייתך את תפקיד הנווטת האוחזת במפת נייר. זכור שזוגתך אינה אשמה במחדליך. כאשר תיבהל מאמבוש של שוטרים שצצים מעבר לעיקול כפרי, ותיסע היישר אל תוך תמרור אין כניסה, זוכה אגב כך למחאות הז'נדרמים, אל תרים את קולך עליה. היא לא אשמה שאתה חש בושה עמוקה כרגע. קח אחריות. נשום עמוק. זכור שמי שאמר לך ששוטר אלבני יעזוב אותך תמורת שטר של עשרה יורו גם אמר שמעולם לא עשה כן בעצמו. ייתכן שמדובר באגדה, ולראיה: השוטרים ראו שאתה נוהג ברכב תוצרת השנה הנוכחית, כלומר תייר, ובכל זאת לא קראו לך לשיחה. רק גערו בך בעל פה וסובבו אליך את גבם. תמרן לנתיב הנכון ובלע את כבודך אגב כך.
כבישי אלבניה הראשיים יתגלו במהרה כאזור תעשייה בלתי נגמר. לאורך הדרכים פרושים אלפי עסקים מכל המינים. ממרכולים למוסכים, מחנויות טרקטורים לחנויות מחרשות. בין העסקים פזורים בתים משני סוגים: כאלה שחיים בהם אלבנים, וכאלה שלא חי בהם איש. עושה רושם שכשביעית מהמבנים באלבניה עומדים ריקים. מחציתם ננטשו במהלך מאה השנים האחרונות, למשל כאשר דייריהם נתלו על ידי המשטר הדיקטטורי שתם בניינטיז. שאר הבתים קמים לאטם בתהליך מימון הדרגתי כך שאפשר לראות שלדי מבנים רבים ריקים. לעתים בשלד רב קומות בנויה רק קומה אחת, ולעתים רק חדר אחד. חדר זה לעולם יהיה צבוע בצבע בולט ושמח.
עצור לצהריים במסעדה המופלאה "קורלי". נסה לשוחח בנושא עם המלצר הצעיר. שמו אלבן. דומה שלכל המלצרים הצעירים באלבניה יש תואר אקדמי מבוזבז כלשהו, אבל למרבה האכזבה אלבן עוד לא התארגן על דוקטורט. כן, הוא מכיר את הזמר. לא, הוא לא אוהב אותו במיוחד. אולי בגלל תיירים נודניקים שהוא פוגש פה ושם. עבור לדבר איתו על תופעת הנדל"ן הנטוש. אלבן לא ייפייף לך את המציאות: "אלבניה היא מקום גרוע לגור בו. אתה יודע שב־2007 הנשיא ג'ורג' בוש הבן היה פה, וכשלחץ ידיים להמונים שבאו לברך אותו מישהו דפק לו את השעון מהיד? תראה ביוטיוב. השכר פה נמוך בצורה מגוחכת ומי שיכול עוזב. אין לאנשים למי למכור את הבתים אז הם אורזים מזוודה ונוסעים אל עבר עתיד טוב יותר". למה אתה עוד פה? "לא יודע מאן. אבל הצלעות שלכם מוכנות, אני הולך להביא אותן".
מלבד מבני מגורים נטושים יש באלבניה גם בסיסים צבאיים נטושים ומפעלים נטושים לרוב. בקומפלקסים אלה ניתן לראות לא פעם משפחות שלמות, על ילדיהן וטפן. הסטירה הכלכלית האדירה שחטפה האומה ב־1997 טרם חדלה מלצלצל. מדובר בתרמית פרמידה קלאסית שהצליחה להותיר 130 אלף פושטי רגל. הם מכרו את כל מה שהיה להם כדי להיכנס למה שנתפס כעסקת המאה. הממשלה הדנדשה לא מנעה את הקריסה הידועה מראש משום שהתערבות ממשלתית נחשבה חזרה בזמן לעבר הלא רחוק, שאיש לא התגעגע אליו. וכעת, אנשים תולים כבסים בין המבנים הקורסים ומבשלים קופסאות שימורים על מדורות. הילדים לא כאן. הם נשלחו לקבץ נדבות בכיכרות העיר הסמוכה.
3.
רק חמש דקות נסיעה מפרידות בין משכנות הקבצנים, לבין הקבצנים הקטנים עצמם. בשדרות הטיילת הנעימה של עיר הקיט ולורה, הילדים דוברים, מלבד אלבנית, גם איטלקית ואנגלית, ומתמידים במלאכתם. אפריל הוא חודש עני בתיירים, ומרגע שזיהוך ככזה, לא יעזבו במהרה. לא רק הילדים המתגוררים למעשה בבסיס נטוש של חיל האוויר האלבני מקבצים נדבות, אלא גם חיל האוויר האלבני עצמו. ממש עכשיו התגלו עשרות מיגים מרקיבים בבסיס נטוש בבטן האדמה וכעת הם מוצעים למכירה פומבית כמזכרות. עיניים על המטרה: לא באת בשביל מיגים. אנא הימנע מרכישה שכזו, למרות המחיר המפתה.
ולורה רחבת ידיים, צבעונית וכאוטית. הימלטו משם מהר ככל שתוכלו והמשיכו צפונה, אל הכפר זוורנייץ שבקצה המפרץ. מצאתם אותו מראש בגוגל ארת', כמו את כל החו"לים שלכם עד כה. הפטנט הוא לסובב את האון ליין גלובוס הזה על קו הרוחב שמזג האוויר בו הוא המיטבי לעונה. על גביו יש לחפש מדינות שהטיסה אליהן זולה יחסית, ושהטופוגרפיה שלהן מבטיחה התפעמות: שילובים של גובה ומים. כך מצאתם בעבר את מונטנגרו השכנה וגם את מערב פורטוגל, וכעת את אלבניה. מפרץ ולורה נראה מלמעלה מבטיח ככל המפרצים, אבל התמונות שהשאירו המבקרים סביב זוורנייץ לא השאירו מקום לספק: זה לא עוד כפר ציורי על מפרץ.
אחרי נסיעה דרך חופת יער אורנים אולטרה־עבים, שאף אחד לא מנסה לדלל כמו בישראל, תגיעו לכפר אלבני קלאסי: עשרות בתים פרטיים בעשרות צבעים פרטיים, לכולם משק קטן ודל. חלק מהבתים כבר, או עדיין, ריקים. אפשר לרכוש כאן צמודי קרקע נטושים על החוף באלף שקל, רק שלא ברור אם הם יחזרו כתשואה אי פעם. בכל זאת, אלף שקל. ריח ההסקה עולה מכל הארובות, ובקצה הכפר מתחילה שורת בתי הקיץ להשכרה, ואחריהם המלונות. חנו ליד המלון האחרון בשורה, שנושא את שם הכפר. אל תחכו שמישהו ישים לב שהגעתם. הגעתם לכאן כחודש לפני פתיחת עונת התיירות, עת איש אינו מצפה לאורחים.
הדלתות ינחשו אותך וייפתחו מעצמן. האור יידלק אוטומטית, אך הלובי יהיה ריק מאדם. תשמע התרחשות אי שם, אך צעקות כלליות בשפות שגם כך אינן מדוברות פה לא יועילו. אל תבזבז זמן על צלצול בפעמון שעל הדלפק. רד במדרגות שתי קומות למטה, למסעדה. כל הצוות מתפנן לו שם. הם יופתעו לראות אתכם, ומהבלבול יסגרו איתך מחיר משעשע על פנסיון מלא: 5000 לק, כלומר 150 שקל, לחדר עם מרפסת 20 מטר מהגלים, ארוחת ערב וארוחת בוקר. בחר את החדר הכי גדול, זרוק שם את חפציך ונעל נעליים טובות.
מצפון למלון מתנשא רכס גיר מוריק. חווה קטנה וציורית חוסמת לכם את הגישה לרכס. גש לגדר החווה. מאחוריה תמצא חוואי צרוב מלח שחולב את שלוש פרותיו. הסבר לו בפנטומימה שאתה מבקש רשות לפתוח את השער ולעבור דרך הנכס שלו אל הרכס. הוא יבהיר לך בפנטומימה שהוא שונא אמנויות בכלל ופנטומימה בפרט אבל שאתה יכול מצדו ללכת להתקעווד כל עוד תעזוב אותו בשקט ותפסיק להפחיד לו את הפרה.
4.
השביל זרוע תימין ורתמים ומוביל אל קצה מצוק, כמאה מטר מעל הים האדריאטי. שב עם רעייתך על הסלע הרך ופתח בקבוק של משהו. ממזרח לכם מבצבץ מהמים האי סזן, מדרום מפרץ ולורה העצום. תחתיכם עמודי גיר ענקיים שפעם היו כנראה חלק מהמצוק השברירי וקרסו למים, יוצרים לגונות בשלל צבעים. זה הזמן לפתוח עוד בקבוק של עוד משהו. שים לב שלרגליך ניצב בונקר זעיר מבטון מזוין, עם מקום לשלושה אנשים. לידו עוד אחד, גדול יותר. 50 מטר ממך אחד ענקי, חצוב בתוך ההר.
הדיקטטור הנבזי אנבר הוג'ה, ששלט בזרוע נטויה באלבניה יותר מ־40 שנה עד להתפגרותו המשמחת, היה בין היתר פרנואיד. הוא התחיל את הקריירה כפרטיזן אנטי נאצי, אך ברבות ימיו בשלטון איבד את זה וחשד באויביו כמו גם בבעלי בריתו שהם מעוניינים לכבוש את אלבניה. הוא ניתק קשרים עם העולם והפנה חלק ניכר מתקציבה הבלתי ניכר של מדינתו לבניית מאות אלפי בונקרים, בכל מקום בערך. הרעיון היה שבעת הפלישה יחושו האלבנים אל הנשק ויאיישו את העמדות שניצבו בכל רחוב, פסגת הר ומצוק מעל מפרץ, ויצלפו בפולשים. אלה לא הגיעו מעולם, והאלבנים נתקעו עם יותר מחצי מיליון מצבות לזכר תחושת הרדיפה של אדם אחד.
רדו בחזרה אל המלון. בזמן ששתיתם לשוכרה דידו עשרות עזים לעברכם וכעת הן לוחכות תימין טרי ומפיצות את ריחו. המורא שמראכם גורם להן מניס אותן אל תוך הבונקר שבצלע ההר. מבט קל פנימה מגלה שזהו מחבוא חביב עליהן. לפחות 20 עזים פועות מתוך האפלה ומחכות שתתחפפו.
התקלחו, התבשמו ורדו לסעוד את לבכם בדגים טריים להדהים ובבירה טירנה שיש בה פי שניים בועות מבכל בירה אחרת שלגמתם בחייכם שהולכים ומתארכים. אלבניה מלאה במסעדות, הן בכל מקום. בכל אחת יוגש לכם בזריזות שיא אוכל טרי וטעים, ונשאלת השאלה איך זה הגיוני בעונה כה חלשה במדינה כה חלשה. האם הם זורקים את רוב חומרי הגלם שלהם יום־יום? הפתרון הוא שרוב המסעדות האלה הן עסקים משפחתיים. הארוחה נוצרת מתוך מה שהמשפחה גם ככה קנתה לאכול, ממשקים מקומיים. כך הכל טרי ושום דבר לא באמת מתבזבז, אבל מצד שני זה מוגבל למוצרים שיש מי שיכין ברדיוס הקרוב. זו הסיבה שמחוץ לערים הגדולות אין למשל בירה מהחבית — היא תאבד את טריותה לפני שתיגמר. הבירה בבקבוקים מצוינת, וכך גם הראקי שמיוצר כאן.
5.
למחרת, אחרי ארוחת בוקר שמכילה על פי המסורת כוס חלב חם (בבוקר ראיתם אותו נחלב מהפרה מחלון חדרכם), סעו דרומה אל ההרים. שמורת הטבע לוגרה היא פנינה מהאגדות, ומזג האוויר הסגרירי רק תורם לתחושה. חנו מול מלון "סופו". על עץ אקראי לידו מסתתר שלט זעיר, שצויר במכחול, שיכוון אתכם לאחד המסלולים היפים ושורפי הקלוריות שתעשו השבוע: "צוואר הקיסר". טיפוס תלול בשביל מסומן היטב, דרך פרחים חייזריים ואדמה שורצת מיליארדי עכבישים זעירים, יביא אתכם לנקודת תצפית מרהיבה על מפרץ ולורה שזה עתה הותרתם מאחור. רק אתה ורעייתך כאן בשממה הפנטסטית. זמן בקבוק.
אחרי שנ"צ נעים בטבע רדו בחזרה לרכב וסעו עוד טיפה דרומה לתצפית על קו החוף של הימארה ממרומי ההר. כאן צנחני רחיפה מזנקים מהמדרון, וחבורת תיירים על אופנועים יפניים שועטת בכביש המפותל. אתה שם לב שלראשיהם פריט שטרם הפך לאופנתי באלבניה: קסדה. מרגע שהגעת לכאן ראית המוני רכבים דו גלגליים, אך אף לא קסדה אחת. תהה אם יש דבר שמסמל עולם שלישי יותר מאופנוען גלוי ראש.
הבט בגלי הים המנצנצים מרחוק ובמצנחים שמרחפים מעט נמוך מכם. האם אתם קרובים יותר להשלמת המשימה מאז נחתתם כאן, או שהיא דווקא מתרחקת מכם בכל נקודת תצפית, פוטו־אופרטיוניטי, משיכת אלפי לק מהכספומט, ניווט אלקטרוני? למה אתה לא יכול להיות יותר כמו האופנוענים הקשוחים או הצנחנים המרחפים? למה החיים האלה כל כך פרוזאיים? האם עוד מעט נהפוך לשיר, או לחשבונית מס־קבלה? חזור למלון "סופו" השומם ושכור בו את החדר הכי גדול כי ככה.
בלילה, ליד האח המבוערת בחדר ההסבה של המלון, קרא את "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן. זהו ספר קצר ש־90% ממנו זהב טהור ו־10% נשים שרק רוצות להיבעל על ידי זרים. אתה כבר גדול מספיק להבין שזו פנטזיה גברית, רעילה אפילו. סנן את זה והפנם את החלקים הטובים של הספר: פרנויה, חידלון וייאוש. כל הדברים שאתה כל כך אוהב לקחת איתך לחו"ל. למה אתה כזה קודר? הנה ליד האח השאיר מישהו את הביוגרפיה של טיילור סוויפט. למה לא לקרוא את זה במקום? למה לקרוא בכלל? האם מישהו בעולם חוץ ממך עוד קורא? לך לישון.
6.
בבוקר נווט בחזרה צפונה. השמש זורחת היום, והנוף בירידות לכיוון המפרץ נדיר ביופיו. תן דעתך על תעוזתם ומעופם של האדריכלים האלבנים. במדינה שהדת בה היא במקום השני אחרי הלאום, גם לארכיטקטים פה אין אלוהים והם יוצרים בתים בצורת ספינות, בנייני משרדים בשלל צורות הנדסיות וצובעים הכל בסגול. איכשהו זה יוצא נהדר וממלא אותך קנאה. עצור בעיירה אוריקום על שפת המים, היכנס למאפייה מקומית וקנה מאפה תרד שמחירו 30 אגורות אך טעמו משובב נפש. משם סע לארץ האגמים שבמחוז אלבסן. באזור קטן למדי זרועה האדמה בעשרות אגמים זעירים. חלקם לא גדולים מכיכר המדינה, אך האלבנים החביבים השכילו לבנות כפרים צבעוניים סביבם ולמנף כל שלולית לכדי אטרקציה. עצור בעיירה בלש ושוטט עם זוגתך על הטיילת.
קול המואזין מזכיר לך שאתה במדינה מוסלמית. המסגד הכתום קורא למתפללים, ואכן מגיעים חמישה מהם וחולצים נעליים. אחרי תפילת עדות קצרה הם נועלים את נעליהם וסרים לפאב המקומי שניצב ממש למרגלות המסגד. הבירה באלבניה ממש טובה והדת ממש לא מפריעה לאף אחד לחיות. התקנא פעם נוספת באלבנים שפיצחו פה איזה משהו.
בצהריים חנה את הרכב השכור במרכז העיר בראט, "העיר הלבנה". מצד אחד גם אתה גרת פעם בעיר שקראו לה כך. מצד שני אתה כבר התרבית והתברגנת לרמת גן, ותל אביב תמיד הייתה בגוון חול מהוה. בראט אשכרה לבנה. מצא לך מלון זרוע כוכבים על הנהר. אתה מתייסר על ההתפנקות אבל דוגרי, כשכל לילה בסוויטה פה עולה כמו שעה באכסניה בחדרה, אתה לא באמת יכול להתנגד לזה. אף אחד לא עד כדי כך חזק.
בערב צאו לארוחת פירות ים שמוגשת עם הרבה זיתים ובירה, ואחריה חפשו פאב. עשרות המקומות לאורך נהר הסואומי ששקקו חיים בשמונה נסגרים בתשע אחד־אחד. מצאו את הבאר האחד שעוד שוקק חיים: הברמן בדיוק חזר אליו אחרי שקפץ להביא תועפות פיש אנד צ'יפס בנייר כסף, לו ולחבריו שחיכו שם מבוסמים. בעוד הם סועדים את לבם וגופם של הדגים הבט סביב ומצא את מקרר הגלידות. הקונספט כל כך אווילי שאתה לא יכול להתנגד לו. לכשתטעם יתברר לך שקוניאק וגלידת פקאן הולכים נפלא ביחד. אומרים שהסיבוב השני עוד יותר טעים, אבל המלצרית כבר הופכת כיסאות ועוד רגע הופכת גם אתכם. העיר הזאת לבנה אך לילותיה שחורים.
7.
בוקר טוב, זו היממה האחרונה שלך באלבניה ועוד לא השלמת את המשימה שנדרת להשלים עד גיל 40. זו לא המשימה הכי חשובה או אפילו מוסרית שבן אנוש הציב לעצמו אי פעם, אבל התחייבת לעצמך עוד כשהיית רווק וזה הזמן לקיים חביבי. פקח עיניים בדרכים: היא מסתובבת לה אי שם, ואתה תמצא אותה. צא לכיוון טירנה, ממנה תמריאו הביתה אל הילדים המנוזלים, בני ארבע ושנתיים. אתה חש געגוע קל אליהם, במיוחד לנוכח גני השעשועים הזעירים שמחלידים להם בעצלתיים מחוץ לכל מלון ומסעדה. מצד שני, אתה וגם רעייתך מרגישים שאת החופשה הזאת הרווחתם ביושר, אחרי ארבע השנים הקשות בחייכם. אין מה לעשות, ילדים מביאים איתם גם משברים. אישי, זוגי, תעסוקתי. אתה כן שמח שהבאת אותם לעולם, ומקווה שגם הם ישמחו על כך ביום מן הימים. עוד מוקדם לקבוע או לשאול.
בפונדק דרכים בעל השפעה יוונית חזקה אתה יושב בשולחן ליד קשיש משונה למראה. הוא לבוש כמו כל הגברים האלבנים שמכלים חצאי ימים במסעדות ובבתי קפה. כובע קסקט, חליפה מהוהה, סיגריה. אתה מציץ שוב ושוב לעברו עד שנופל לך אסימון: זוהי קשישה. הנימוס המגדרי שרכשת באינטרנט סר ממך לטובת הסקרנות, זיכרון עמום שמדגדג את ההכרה מציק לך. קדימה, שאל את השאלה שלך. אלבניה ייחודית בהרבה אופנים, והיא בין היתר מדינתן של הבתולות המושבעות.
אישה שלא מרוצה מהשידוך שנכפה עליה יכולה להחליט לחיות את חייה מרגע זה ועד הנצח כגבר. היא מקבלת בבת אחת את כל זכויות היתר של גברים: חופש עיסוק מוחלט, חופש תנועה מוחלט. מעתה תסתובב בחברת גברים, ותתלבש ותדבר כמותם. גבר לכל דבר. המחיר הוא התנזרות מוחלטת מסקס, או עונש מוות. מכאן "בתולה מושבעת". כבר לא נותרו באלבניה הרבה כאלה. הקומוניזם וגם הדמוקרטיה ביטלו הרבה מן האפליה המגדרית שפעם הייתה פה חלק נכבד מהמסורת, ונדיר שיש שידוכים כפויים. האדם שיושב לצדך נקרא עבדיל, שם גברי נפוץ. הוא מסרב לומר את שמו המקורי ואומר שרק מי שרוצה לפגוע בו משתמש בו. אתה מנסה להזמין אותו לבירה אך הוא טוען שהרופא אסר עליו. בקרוב אצלך.
הדרך לטירנה עוברת ליד העיר התעשייתית אלבסן. הכביש המהיר מגלה את גולת הכותרת של המבנים הנטושים באלבניה. כבר ראית פה בתי מגורים נטושים, מלונות נטושים, אפילו בית זיקוק נטוש. אבל כאן באלבסן הוא נראה גדול יותר מהעיר עצמה: המפעל המטלורגי העצום, הנטוש, החרב. קומפלקס מבנים ענק שנשארו ממנו רק שלדים מלבנים אדומות. נראה כל כך פריך ולא אמיתי. הסינים בנו אותו כשהוג'ה עוד הרשה להם להגיע. נפילת חומת ברלין הייתה הסוף של הרבה דברים, גם של מפעל המתכות הלא סביר הזה שהפך לרוח רפאים מפלצתית. אפילו אתר למסיבות אי אפשר ממש לעשות מזה. הסאבוופרים ימוטטו את הלבנים על הראש של כולם.
טירנה שונה משאר אלבניה. זו עיר שוקקת, מתפקדת, מגניבה באמת. יש פה ריכוז מרענן של יפים ויפות שלא פוגשים כל כך במקומות אחרים. אורח לרגע עשוי לחשוב שהוא בשכונה הכי מגניבה בברלין. קחו חדר במלון קטן במרכז העיר. אשתך עייפה ורוצה לנוח לפני הטיסות של מחר. היא בודקת הודעות ומתברר שאמש שודרה בחדשות בישראל כתבה על כך שהישראלים מגלים את אלבניה, ושבקרוב יהיו לכאן טיסות ישירות. יופי, אתה מפטיר, לא נספיק לספר על המדינה המסתורית שגילינו וכולם יגידו כן, כבר שמענו אצל קושמרו, אומרים שזה כבר המוני לגמרי ושפתחו שם חומוסייה.
8.
אתה לא רוצה לנוח. קח לך כמה שעות לעצמך וצא מהמלון. שוטט עם השקיעה בבירה הצבעונית והמוארת. השתרך לך ללא מטרה עד שתלך לאיבוד, זו הדרך הנכונה ואף היחידה להכיר עיר. בדיוק ברגע שבו לא תדע איפה אתה ומה נטרק עם החיים שלך, יעמוד מולך בונקר בטון מרשים. היכנס אליו ורד במדרגות אל בטן האדמה. אלבנית חיננית תבשר לך שאתה למעשה ביד ושם שלהם, מוזיאון שבו זוועות השלטון הדיקטטורי מוצגות באופנים גרפיים יותר ופחות. שלם 500 לק במזומן וצלול אל תוך אחת הפינות האפלות של האנושות. המסדרונות הארוכים ועשרות חדרי הבטון התת קרקעיים היו פעם הבונקר של שר הפנים, והפכו למיצג עוכר שלווה ובו מתקני חקירה, האזנה וצילום נסתר. בחדר אחד תלויים שמות של אלפי האלבנים שנרצחו על ידי השלטון שלהם. בחדר אחר תלויות תמונות התלויים. רמקולים פזורים מייצרים אווירת נרדפות מטרידה.
לטף את זקנך ותלתליך. בחדר אחד מתברר שאם היית בא לכאן לפני המהפך השלטוני של הניינטיז, ספרים ממשלתיים בשדה התעופה היו מגלחים ומספרים אותך עד לרמת החייל. היה זה שר הפנים שאמר: "ברפובליקה האלבנית אין מקום להיפים ולזוהמה מודרניסטית, גם לא כתיירים". ייתכן ששני שרי פנים התחלקו באמירת המשפט הזה. בדיקטטורות השלטון דומה לצנטריפוגה, וככל שמטפסים מעלה בדרגות כך הסיכוי לעוף החוצה (לרוב כגופה) גבוה יותר. בחדר אחר אתה מגלה קיר ועליו תמונותיהם של כל שרי הפנים לדורותיהם. למעלה מ־35 מהם התחלפו בכ־75 שנים. חלקם התאבדו, חלקם "התאבדו". אחד לא סגר אפילו שלושה חודשים בתפקיד ולא נותרה ממנו כל תמונה. המוזיאון מבקש את עזרת הציבור במציאת אחת כזאת.
חזור למלון וספר לאשתך בהתרגשות על המוזיאון. תגיד לי, היא תגיד לך, סוף־סוף אנחנו בעיר עם חיי לילה נורמליים ואתה הולך למרתפי הזוועות? מה יהיה איתך? זו שאלה טובה. לך לנוח. מחר הכל נגמר.
9.
בדרך לשדה התעופה אתה מחפש איפה לעצור לצהריים, אולי בכל זאת תספיק להשלים את המשימה, אולי תמצא איפה היא מסתובבת, אולי תסגור מעגל. הכל התחיל לפני 14 שנה ביוון. טסת עם שני חברים, רווקים כמוך, לאי יווני הורמונלי. יום אחד גיליתם שזהו חג מיוחד על האי. משהו נוצרי אורתודוקסי, צריך להגיע לאיזה מנזר על ההר ויש טקס ומחלקים שם בשר עז. מיד שכנעת את חבריך, שכרתם רכב ועליתם למה שהתברר כהילולה בקנה מידה מקומי. ישבתם עם עוד מאות יוונים ברחבה סחופת רוחות ליד המנזר, כשלפתע פתאום הגיע הפטריארך הנכבד, כולו מלמלה לבנה וכלי קטורת מתנופפים על שרשראות.
הוא נשא דרשה קצרה ביוונית ואתם חיכיתם לשלב העז. אבל אז הוא התחיל איזה סיבוב הקטרה ונפל בחלקכם להיות הראשונים שהוא ניגש לכיוונם. עברו עליכם כמה שניות של בהלה — מה המנהג? אמורים לקום לכבודו או להישאר נמוכים ממנו? אצל הנוצרים הכל הפוך, בכנסייה מורידים את כיסוי הראש, אבל מה עושים בפני הליצן הזה? קפאתם במקומכם, יושבים. הפטריארך האדים והחל שוב לדרוש ביוונית, אתם לא יודעים יוונית אבל איכשהו הבנתם שהוא דורש שתעופו לו מהפנים, וזרמתם עם העניין — ומאז אתה מחכה להשלים את המשימה הקטנה ההיא, הלא מכובדת, לא חשובה אבל גם לא מרפה: לאכול עז.
10.
ואז אותה רואה אותה. שבעה קילומטר משדה התעופה על שם אמא תרזה אשר באלבניה, על גריל פחמים עצום מחוץ למסעדה, משופדת מפרצוף ועד חלחולת — עז שלמה, מסתובבת וכולה מדיום וול. חנה ליד הגריל ורוץ לשולחן. דקה לפני גיל 40, בלי עתיד, בלי תקווה, אבל לפחות הגשמת חלום. אתה אוכל את העז הזאת, שמוגשת עם צזיקי מחלבה שלה עצמה, וכמו כל דבר באלבניה, זה ממש טעים.
מלנקי 