ביום שישי הייתה ההקרנה המיוחדת של "אדם הגון" לקוראי "מלנקי", והיא נערכה ב"רילוורקס", הסאונד-סטייג' בו הסרט מוקסס. זהו הסאונד סטייג' הטוב בארץ, כך שחבורת האמיצים (זהו לא סרט פשוט לצפיה, וזה היה ביום שישי בבוקר) זכתה לחוויה טכנית מדהימה. כשהתותחים בסרט רעמו, הרגשנו את ההדף בבטן קודם שהגיע לאוזניים.
הסרט עצמו הוא חוויה חזקה של צלילה שהיא גם מציצנית וגם מסתייגת אל תוך יומניה ומכתביה הפרטיים של משפחת הימלר, עם דגש על היינריך הימלר, מפקד הSS שהתחיל את חייו כעוד נער גרמני אנטישמי וסיים אותם עם דמם של מליונים על הידיים וגלולת ציאניד בפה, ממש בסוף המלחמה. על המסך אנחנו רואים חומרי ארכיון שבמקורם הם אילמים, לכן הסיפור נוצר בעצם בפסקול, והסאונד הוא כה חשוב פה. הבמאית ונסה לאפא ועורך הפסקול תומר אליאב בראו עולם קדום אך אקטואלי, פנטסטי אך ריאליסטי עד זוועה.
באחד מרגעי השיא של הסרט, אחרי זמן מה שהאוזניים עסוקות בהקשבה ללא הרף, פתאום משתרר שקט. לרגע חש הצופה הקלה מסוימת, סיילנס איז גולדן וזה. אבל אז על המסך מופיע צילום ארכיון, שצולם ע"י הנאצים, של בורות הריגה בפעולה. הזמן נמתח. הנידונים מובלים ממשאית לכיוון הבור. הצופה שיודע מהו הסאונד הבא שישמע, כבר מייחל לבואו כדי שהמתח הבלתי נסבל ייסתיים. סרט לא פשוט לצפיה. אבל כל כך חשוב.
תובנה לא שואתית שעולה מן הסרט: רוב הזמן מקריאים השחקנים מכתבים, וחלק מהרושם הוא מהכמות. בני הזוג הימלר לא ראו זה את זה במשך חודשים ארוכים, ונראה שמצאו זמן בתוך המלחמה לכתוב זה לזו כמה פעמים בשבוע על ענייני דיומא, חינוך הילדים וכו'. בני הדור שלנו שנוטה לרגשות אשם על כמות הזמן שהוא שורף ברשתות חברתיות יכול להתנחם בכך שפעם הוקדש זמן דומה לכתיבת מכתבים, ואלו הגיעו רק לנמען אחד. כשחשבתי את זה נזכרתי שכנער הייתי מתכתב הרבה עם חברים שכבר התגייסו ועם חברות שגרו רחוק, ושמכתביי אולי שמורים אי שם בגולן, במכבים או בכפר סבא. היה דווקא מסקרן לקרוא אותם היום. אבל כל זה היה כתחביב, וכמובן שבילינו גם שעות בטלפון.
חוצמזה רציתי לספר לכןם שראיתי את הסרט "יום מושלם", והוא נהדר. לצערי הוא כבר לא מציג בקולנוע אבל מצאו דרך וצפו בו. זהו סרט מתוק-מריר על ימי סיום המלחמה ביוגוסלביה לשעבר. צוות קטן של מתנדבי ארגוני סיוע וזכויות אדם מתנייד בשני ג'יפים ומנסה לעזור למקומיים: לבאר המים הושלכה גופה וצריך למשות אותה. האזור כולו ממוקש. ולילד אחד שדדו את כדור הרגל. צרפתיה צעירה, פורטוריקני במשבר גיל ה-40, רוסיה שרוצה אותו בחזרה לעצמה וילד יוגוסלבי קטן הולכים לאיבוד בישימון הקרב, ושומדבר אנושי לא זר להם. הסרט מצחיק לפרקים ושומר על טון מאד נכון ביחס בין המזעזע לאירוני. צפו בסרט הזה, במיוחד אם אתם שמאלנים, כמוני. הימניים כבר יודעים את מה שיש לסרט הזה לספר. בניסיו דל טורו, אולגה קורלינקו, טים רובינס ומלאני תיירי בסרט מעולה שהבעיה היחידה בו היא שהוא לא עובר את מבחן בכדל (וזו בעיה בעיניי). החלטתי שמעתה אכתוב לגבי כל סרט פה אם הוא עובר את המבחן או לא.
מחר אפרסם פוסט שמפחיד אותי.
מלנקי 