על מה דיברנו לפני שנה?
19.5.15: היה חם
כאמור, חם בטבריה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4658338,00.html
ארוע רב נפגעות בנחל אוג: 25 צעירות התייבשו:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4659151,00.html
טוב אבל באתם מכל העולם לחיות במדבר, מה אתם רוצים?
האם מאז השנה שעברה נהיה פחות חם? או שלא עשינו כלום לשנות את גרף התחממותו של כדור הארץ ועוד כמה שנים נישאר עם מדבר חרב? טוב, לפחות היו צחוקיםםםם תהנו בקיץץץץ
לפרק הקודם של אשתקד: שמע, ישראל
היוש קוראות יקרות וקוראים יקרים, מקווה שחזרתם מהחג-סופ"ש הארוך, במהלכו היו שני ארועי אשתקד חשובים.
על מה דיברנו לפני שנה?
11.5.15
שרה נתניהו טוענת בבית המשפט שלא יכול להיות שזרקה מפה כי היא דור שלישי לשואה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4655770,00.html
http://www.kikar.co.il/170512.html#
אבל זה לא נכון:
במקביל פורסמה ביוזר פיקטיבי לגמרי תמונה של שרת המשפטים המיועדת, איילת שקד, במדי SS. מיד הוצמדה לה אבטחה
http://news.walla.co.il/item/2853241
אבל זה לגמרי עניין שבשגרה
14.5.15
מירי רגב מונתה לשרת התרבות, דני דנון לשר המדע והחלל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4657426,00.html
כעבור כמה ימים, אורי בן דב מסכם יפה:
לפרק הקודם של אשתקד: אש אש מדורה
על מה דיברנו לפני שנה?
9.5.15: ל"ג בעומר.
כמה תמונות מכפר חב"ד
ח"כ תמר זנדברג מתדרכת:
בירושלים שורפים דגלים:
ובעלי חיים בסכנה.
*תמונות קשות*
האם השנה זה יהיה אחרת? איפה שר החינוך?
לפרק הקודם של אשתקד: צקצוקים באיילון
*כתבה זו פורסמה בגרסה מעט שונה בגליון מאי של בלייזר*
אף פעם לא הבנתי מה כל כך אתגרי בספורט אתגרי. קפצתי באנג'י וקפצתי טנדם ועוד כל מיני. בסך הכל הייתי צריך לכבות את המח לרגע אחד והופ, הגראוויטציה דאגה לאתגר בעוד מיליארד האבטוחים שעשיתי מראש הפכו את זה מטרגדיה לספורט.
אבל לבנות נמל תעופה, זה כבר אתגר יא חביבי. הקטע כאן הוא לא לכבות את המח אלא להפעיל אותו מספיק טוב כדי שמטוסים ינחתו, נוסעים יכנסו, מזוודות יאספו, התורים יהיו זריזים, אף אחד לא יתרסק ואף אחד לא יתפוצץ גם אם ירצה, לפחות לעשרות שנים ככה. כדי להסביר כמה מסובך זה, ניקח את מקרה המבחן של נמל התעופה הבינלאומי על שם אילן ואסף רמון שנבנה בימים אלו בתמנע. זהו לא מקרה פשוט: השדה הזה מוקם מאפס על קרקע בתולית, מה שמכונה בז'רגון בוני נמלי התעופה GREENFIELD. כן, הז'רגון הזה בא מארצות פחות מדבריות.
על הנייר
על הקמת נמל תעופה חדש בדרום התחילו לחשוב ב-1973. מאז הניחו בכל כמה שנים את אבן הפינה של השדה במקומות שונים ועל ידי שרים משונים. 8 טקסי הנחת אותה אבן פינה. היא נדדה מטקס לטקס עד שנעצרה במשרדו של חנן מוסקוביץ', שמנהל כרגע את שדה אילת ונמל עובדה, וינהל את נמל"ת רמון לכשיפתח. "גם אחרי שהיה ברור שחייבים לפנות את שדה אילת שתוקע את העיר, וגם אחרי שהיה ברור שחייבים להפסיק להנחית תיירים מחו"ל על מסלול בעובדה, שם הם רואים מטוסי קרב מהחלון, עדיין לא היה ברור איפה יקום השדה", מספר מוסקוביץ'. בכל פעם שנבחר אתר קמו התנגדויות. התוכניות נדדו מאילת לשחורת, אבל אז הוחלט שיוקם שם מרכז מסחרי. אז התכניות נדדו לשמורת עברונה, אבל הירוקים התנגדו בגלל חשיבות השמורה, שכמה שנים אחר כך זוהמה ע"י קצא"א. אז נעצרו בתמנע, 19 ק"מ מאילת. מכאן התחילו העניינים לרוץ במהירות מסחררת!
ב-2006 הסתיימו 3 שנות כתיבת הפרוגרמה, כלומר כמה עשרות חוברות שמתארות את כל מה צריך להיות בנמל התעופה. ב2010 הפרוגרמה תוקנה ואושרה, ואז התחילו לכתוב את שלב "התכנון המפורט". כל חוברת הפכה לאינסוף סעיפים שמסבירים כיצד להוציא לפועל את הפרוגרמה. כתיבת התכנון המפורט עלתה 56,000,000 ש"ח. אחת השאלות הראשונות ששואלים כשמקימים נמל תעופה (זכרו זאת לכשתקימו אחד משלכם) היא: מהו המטוס הקריטי? במילים אחרות, מהו משקלו ותפוסתו של דגם המטוס הכי גדול וכבד שינחת אצלינו? כשמטוס נוחת, הוא נותן מכה של מאות טונות בנקודה אחת על פני המסלול, אז כדאי שהמסלול יעמוד בזה. וגם המראה זה סיפור. בואינג 747-400 ממריא עם 130 טון דלק, מה שמביא את המשקל הכולל שלו ל-400 טון בקלות. המסלול צריך להבנות בקפידה, והוא צריך להיות לא רק חזק, אלא גם חלק וללא מהמורות, וגם בעל שוליים נמוכים ומרכז גבוה כדי שלא יווצרו בו שלוליות. לשאלת המטוס הקריטי יש עוד הרבה משמעויות. וגם לשלוליות. בהמשך.
עוד שאלה היא מספר המסלולים וכיווניהם. בנתב"ג למשל יש כרגע 3 מסלולים שחוצים זה את זה במעין משולש. מסלולים חוצים אמנם חוסכים במקום, שהרי המסלולים הם עיקר השטח שדרוש לנמל תעופה, אבל נקודות המפגש של המסלולים מזמינות צרות, מאלה שמהרהרים בהן כשהמטוס שלך לאמסטרדם מתחיל להאיץ. בתמנע סללו מסלול המראה אחד ארוך (3.6 ק"מ אורך ו45 מ' רוחב, לפני ספיירים) ובמקביל אליו מסלול הסעה שמחובר אליו בכמה נקודות. כל מטוס ינחת ויעבור מיד למסלול ההסעה, מפנה את מקומו לבא בתור.
הו מה יהיה מה יהיה
יש לא מעט החלטות שצריך לקבל מראש, בזמן שהרבה נתונים טרם התבררו או התייצבו. איך תתבצע תנועת הנוסעים מהטרמינל למטוסים: בשאטלים או במסלולים להולכי רגל? האם יהיו בנמל שרוולים לארבעת ימי הגשם בשנה שיש באזור? האם יהיה הליפורט להנחתת מסוקים (ולא ליצנים, לא מספיק לצייר H על הקרקע)? איך מאבטחים את השדה? האם יהיה דיוטי פרי? לכל החלטה, גם קטנה, יש משמעויות כלכליות מרחיקות לכת. בטרמינל 3 בנתב"ג, למשל, נמצא שהעלות של תרסיסי הריח האוטומטיים בחדרי השירותים היא 200,000 ש"ח בשנה. להבדיל, ההחלטה שבנקודה מסוימת בנמל צריך לעמוד באופן קבוע עובד, יהא זה מאבטח או איש נקיון או איש תחזוקה עולה מינימום של 250,000 ש"ח בשנה, כי מדובר על 3 משרות מסביב לשעון רק לנקודה הזאת, וזה אם העובדים מקבלים רק שכר מינימום. כך שבשלב הנוכחי, בו בונים את השדה ואופי הפעלתו עוד מתעצב, אפשר לעשות טעויות יקרות.
"יצאתי לדרך עם הנחת העבודה שהשדה יעבוד 18 שעות ביממה", מספר שרון בן-עזרא, ראש מנהלת ההקמה של הנמל. "על סמך זה תוכננו הרבה דברים, חלקם כבר נבנו. אבל אז עלה הדיבור על קו מרוסיה שינחית פה כמות שנתית יפה של תיירים. ויש הרי חזון ורצון להגדיל את מספר התיירים מחו"ל. לרוסים אמרו שיבואו מתי שרוצים, רק שיבואו. אז הם אמרו שיבואו בלילה, בדיוק בשעות בהן לא תכננו לעבוד. היו שאמרו לי "מה הבעיה, תביא עוד כמה עובדים למשמרת לילה וסגור את הסיפור". אבל זה לא עובד ככה. מערכות מורכבות כמו מיון מזוודות בנויות כך שכמה שעות ביממה הן עוצרות ועושים להן טיפולים, בדיקות ותיקונים. אם אני צריך להפעיל הכל 24 שעות ברצף אני חייב למצוא חלופות, להביא עוד מערכות למזוודות ושיתאימו בדיוק למבנים שכבר הוקמו. כל שינוי בתכניות הוא יקר. מאד".
טוב, אבל עם כל הכבוד רמון יהיה נמל תעופה קטן, עם פעילות שקשורה רק לתיירות בדרום. כמה יקר זה כבר יכול להיות? "בשנת 2015 עברו בנתב"ג 16,000,000 נוסעים", ממשיך בן-עזרא. "נמל התעופה רמון מתוכנן לשרת 10% מהכמות הזו בשנה, לפחות בשנים הראשונות. ובכל זאת מעטים מאד התהליכים, האמצעים, המכשור וכח האדם שקיימים בנתב"ג ואצלנו לא יהיו. מטוס שנוחת זקוק ל100% מהתהליכים וזה שיש לי רק 10% פעילות לא משפיע על השירות שאני צריך לתת. כמו כן, כמות הנוסעים השנתית לא קובעת אם נמל יהיה קטן או גדול. מה שקובע את גודל השדה הוא מספר הנוסעים שעשויים להכנס לכאן במכה, כשהמטוס הקריטי מביא את מספר הנוחתים הגדול ביותר. בשדה האילתי רוב הממריאים הם אילתים והם באים עצמאית מהבית, ומטפטפים לטרמינל כל אחד בקצב שלו. שני דלפקים יכולים להשתלט על כולם. אבל רמון ממוקם מחוץ לעיר, ושאטלים יביאו לי 50 איש במכה כל אחד, כשלעתים כמה שאטלים יפרקו בו זמנית. אז אצטרך לבנות כניסות רחבות יותר, להפעיל יותר דלפקים, יותר מכונות שיקוף… אף אחד לא אוהב לעמוד בתור."
ב-2011 אישרה הממשלה את הקמתו של הנמל בתמנע בעלות משוערת של 1,600,000,000 ש"ח. אבל עדיין נותרו כמה דברים לסדר לפני שמתחילים לעבוד: קו תת קרקעי של מקורות חצה את תוואי מסלול ההמראה, והיה צורך להתיק אותו. צה"ל נאלץ לפנות מהשטח (הצמוד לגבול) כמה עשרות מוקשים ישנים. גם התקת חלק מכביש 90 מערבה הייתה נחוצה, כדי שיהיה אפשר לבנות את המחלפים שיובילו אל ומנמל התעופה. לסיום נערך טקס הנחת אבן פינה אחרון ודי, בוצע טרנספר לקהילת חרדוני צב, וכמה שבועות אחר כך עלו הטרקטורים של חברת ברעד לשטח.
רגע, מה? חרדון הצב הוא חרדון גדול. 5 קילו של דרקון מקומט אך צמחוני, שחי במחילות עמוקות ורחבות באדמת המדבר. אנשי רשות הטבע והגנים סיירו בשטח המיועד להפוך לנמל תעופה, ספרו תריסר פרטים מקומטים וכעבור כמה ימים חזרו עם מפת מחילות ובובקט. הטרקטור הזעיר חפר בעדינות את המחילות, שכבה אחר שכבה, עד שאפשר היה לשלוח יד ולתפוס את החרדון. חרדונים שהצליחו לחמוק מהאקציה המשיכו להסתובב בשטח, ואז הופיעו שם מלכודות דלת ובתוכן עלי חסה רעננים, הדבר שחרדוני צב הכי אוהבים בעולם אחרי חרדונות צב. כך נתפסו כל היתר והועברו אחר כבוד דרומה למחילות נטושות בשמורת עברונה. ככל הידוע הם חיים שם עד היום באושר ועושר. ואז, כאמור, עלו לשטח הטרקטורים הגדולים באמת.
שלב התשתית
המשימה של ברעד הייתה להפוך את העקֹב למישור. נמל התעופה רמון נבנה על פיתחת שני ואדיות, והשטח עוצב ע"י זרימת המים באלכסון. היה צורך לחפור במערב השטח כדי להנמיכו, ולהגביה את מזרחו. 3,000,000 קוב של עפר ואבנים נחפרו, מוינו לפי גודל ומוקמו מחדש לפי הצורך. אף לא כף אחת של עפר שונעה החוצה. העפר הדק הפך למצעים שנכבשו והגביהו את פני הקרקע, בכחמישה מטרים בנקודות מסוימות. הגבהת פני השטח היא בשכבות בעובי 20 ס"מ, וכל שכבה צריכה הרטבה לשם סיכוך בין החלקיקים, ואז הידוק. תחת פני הקרקע בתמנע יש מי תהום מליחים בשפע, והם נקדחו ונוצלו לצורך זה. אחרי שכל שכבה הודקה, היא עברה בחינות קבלה באמצעי בדיקה רדיואקטיביים, באמצעות קדיחת גלילים החוצה ולבסוף בעזרת מכבש אימות. מדובר במפלצת של 40 טון שנוסעת על הקרקע ובודקת מלמטה באמצעות קרן לייזר אם המרחק מהקרקע משתנה בעת הנסיעה, מה שיעיד על כך שהיא טרם סיימה להתהדק. אחרי שנוצל כל העפר, האבנים הגדולות גויסו ליצירת תוואי חדש לזרימה של שני הואדיות: ואדי נימרה הצפוני הוזרם צפונה ונחל רַחָם דרומה, כך ששניהם יפספסו את נמל התעופה. אז איך משנים תוואי של נחל?
קודם כל: רשות הניקוז. יש דבר כזה. אל תאמינו לי, פשוט לחצו כאן. הם החבר'ה שמנסים לשלוט בזרימת המים על פני הקרקע ולדאוג שכל הנחלים בישראל אכן יזרמו לים. בעצה אחת איתם תוכנן תוואי של סוללות. האבנים המקומיות רוכזו בכלובי מתכת גדולים. כל כלוב כזה הפך להיות לבנה בחומה. שתי קומות של כלובים נקברו בקרקע בזווית לכיוון הזרימה, ומעליהן התרוממו עוד 3 קומות. כל הסוללה הזו כוסתה בבד סמרטוטי. 5 ק"מ סמרטוט, וזה רק לאורך הסוללה הדרומית. יש תכנית ארצית (34-ב-3 שמה) שמגדירה את גודל האסון מפניו אמור להגן כל תכנון. אז את כל מכשולי המים האלו בנו כדי שיעמדו בשטפון בסדר גודל שמתרחש פעם במאה שנה. זה נשמע הרבה, אבל כדור הארץ מתחמם. בשנתיים מאז תחילת הבניה כבר היו שם שני שטפונות של פעם ב-15 שנה. בהצלחה לכולנו.
תוואי המים החדש עובר בין היתר תחת כביש 90 והמחלפים שיחברו אותו לנמל התעופה. המחלפים נבנים בשיטת הטופ-דאון, כלומר: קודם בונים את הגשר מטר מעל הקרקע, ורק אחר כך חופרים תחתיו את החלל בו יזרמו המים. שיטה זו חוסכת את הדיפון הזמני של התעלה שבשיטה המסורתית נחפרת ראשונה, וגם מקצרת את משך העבודה בגובה. תזכורת: בענף הבניה בישראל נהרג פועל כל שבועיים. כך שהשיטה הזו יכולה להציל חיים.
עוד פטנט מציל חיים מתייחס לקרבה לגבול: מדובר על קרבה של עשרות מטרים בלבד. הירדנים אמנם אחוקים שלנו אבל המזרח התיכון הוא לא האזור היציב ביותר בעולם כרגע. ליתר בטחון נבנית חומת בטון על פני קילומטרים רבים, שבאה למנוע ירי על כלי טיס. סביב המסלולים גובהה יגיע ל-15 מטר.
"טחן אותם"
במקביל לעבודות הבניה יש תכנון תפעולי ברזולוציות הגבוהות ביותר. כ- 180 עובדי רשות שדות התעופה, מכס, משטרה וחברות תעופה קיבלו ביד את המכתב המפנק שמכריז על נע"ת, נוסף על תפקיד. מאותו רגע, כחלק מהמשרה שלהם, הם עבדו בצוותים על תכנון נמל"ת רמון. אחרי 3 חודשי עבודה הגיעו הצוותים עם מסמכי המלצות לתפעול ורשימת קניות, ושם נכונה להם הפתעה: איש מקצוע ותיק מהתחום אותו חקרו, שיושב לתת את האיפכא מסתברא. בן-עזרא: "אמרתי לו 'טחן אותם'. כי הפחד הגדול שלי זה פספוס של משהו. והוא שאל שאלות קשות על כל סעיף שלהם וככה הגענו לתוצאות. את זה עשינו למאות תהליכים."
בינתיים בתוך השדה נסללו מסלולי ההמראה ונוצרו משטחי הבטון שיהפכו לחניות המטוסים. בתמנע חם עד חם מאד, וזה בחורף. בקיץ מדובר בסיוט שאין לתאר, וזה לפני שהתמסרת לעולם המופלא של סלילת אספלט. במהלך הקיץ רוב העבודה נעשתה בלילה, אבל כשמגיעים למשטחי הבטון גם זה לא תמיד עזר. בטון נוצר בתהליך בשם הידרציה, ולו יש טמפרטורת מקסימום מותרת: 37 צלסיוס. בקיץ היו לא מעט לילות של 40 מעלות. היה צורך לחכות ללילות הקרירים יותר, וגם אז לדאוג לקרר את משטחי הבטון לפי התקן כדי שיוכלו בבוא היום לארח על גבם מטוסים של מאות טונות.
במקביל בונים את מגדל הפיקוח שמתנשא לגובה 45 מטר. הרבה מהמסכים והאמצעים שיותקנו פה יהיו כפולים ממספרם בנתב"ג. מדוע? בלוד יושב ספק המסכים במרחק הליכה. אם משהו מתקלקל, הוא מגיע ומתקן. אבל עד שיבואו לתקן משהו בתמנע יהיו מטוסים שירצו לנחות. הרבה מאד פריטים קריטיים לבטיחות הנוסעים יהיו פה בכמות כפולה. וזה בנמל שידוע מראש שיהיה גרעוני לשנים ארוכות קדימה.
עפה חסידה
באפריל 1912 עלה הטייס קאלבריית פרי רודג'רס בן ה-33 על מטוס האחים רייט מודל B לטיסת תצוגה מעל לונג ביץ', קליפורניה. לרוע מזלו הוא טס היישר אל תוך להקת ציפורים מקומיות. כמה מהן נקצצו על ידי להבי המטוס, שבתגובה נשברו, ורודג'רס צלל אל תוך האוקיאנוס. כשמשו אותו מהמים גילו שכל 12 צלעותיו נמחצו על ידי מנוע המטוס ומפרקתו נשברה. הוא היה ההרוג הראשון בעולם בתאונה אווירית של כלי טיס ובעלי כנף, אבל ממש לא האחרון. דווקא בהמראות ונחיתות, שמתבצעות מן הסתם בסמוך לקרקע, עלולים מנועי המטוס לפגוש בעוף כזה או אחר, שיכול במקרים קיצוניים להביא להתרסקות המטוס. גם מפגש שהסתיים במותו החד צדדי של השקנאי ובמטוס שהגיע ליעדו, מחויבת חברת התעופה לבחון מקרוב את נקודת הפגיעה ולראות שהכל תקין, וזה לוקח זמן יקר. כי זאת יש לדעת: מטוס מרוויח כסף כשהוא באוויר. מטוס על הקרקע רק מחכה להמריא שוב, וחלק נכבד מהשירות שנמל תעופה נותן לחברות התעופה שנוחתות אצלו הוא ה"סיבוב": לקצר למטוס את זמן ההמתנה בין נחיתה להמראה.
אז בזמן שכל הבניה בתמנע מתקדמת, מתמקמים להם בשטח צפרים עם משקפת ומכ"מ ציפורים הולנדי, ופוצחים בסקר ציפורים. סקר כזה אורך כשנתיים במהלכן מנוטרות כל ציפור שיר וכל עוף דורס, כל עורב מקומי וכל חסידה בדרכה לארצות החום (כאילו שפה לא מספיק חם, סנובית. יאללה, עופי). "אחרי שהבנו איזה ציפורים עוברות פה ומתי, נתחיל לתכנן את אמצעי ההרחקה שלהן מהמסלולים", אומר שלומי מנהרדט, ראש היחידה למניעת מטרדי חיות בר ברשות שדות התעופה (כן! זה השם הרשמי של הג'וב שלו). "מח של ציפור זה ממש לא מח של ציפור, הן לומדות מהר מאד את השיטות שלך ולעתים מאבדים אמצעים מסוימים את יעילותם. יש לנו בנתב"ג צוותים שמסיירים 24/7 על המסלולים עם רמקולים ובהם הקלטות קולות מצוקה של 15 מינים שונים של בעלי כנף. כשהם מזהים ציפור מסוימת הם משמיעים לה את קול המצוקה שלה ולרוב היא אכן תתעופף משם. אם לא, זורקים לידה כדור מתפוצץ, מה שנקרא באמריקה צ'רי בומב. אבל השיטה הכי טובה להעלים ציפורים ממסלולים זו מניעה וזה מה שאנחנו רוצים להשיג גם בתמנע".
ומהם אמצעי המניעה? קודם כל, שלא יהיה להן מה לחפש על המסלול. אסור שיווצרו שלוליות כדי שלא יבואו לשתות. אבל להנדס קרקע מנוקזת היטב זה האתגר הקל. על ינבוט השדה שמעתם? הינבוט הוא עץ שצומח במעמקי האדמה ורק קצה צמרתו מציץ החוצה. לך תעקור דבר כזה. אבל כדאי לך: פירותיו של הינבוט הם קטניות אכילות שחרקים אוהבים. את החרקים יבואו לאכול הסיסים, ואת הסיסים יבוא לאכול הנץ. לפני ששמת לב נוסעי טיסה 8736 מוצאים את עצמם בספארי אווירי לא נעים בכלל. נא להדק חגורות.
הפאדיחה של אליזבת השניה
בזמן ששלומי ממציא דרכים לנפנף עופות, יושב בן-עזרא ומתכנן את היום בו ייפתח הנמל. הוא מזיע, והוא יודע למה. באביב 2008 עמדה המלכה אליזבת השניה בנמל הית'רו וחנכה ברוב פאר את הטרמינל החדש, מספר 5. "טרמינל פייב איז רדי פור ביזנס", אינפפה. כולם מחאו כפיים. כעבור 24 שעות הטרמינל קרס. 300 טיסות בוטלו בשבוע הראשון. "פתיחה והפעלה מוצלחת של נמל תעופה חדש היא לא דבר מובן מאליו", אומר בן-עזרא. "בעשור האחרון ראינו נמלי תעופה שקרסו מיד אחרי הפתיחה, ואני מדבר על מדינות כמו גרמניה, קנדה, הונג קונג ואנגליה. מה שהתחיל את הבלגאן בהית'רו היה תכנון לקוי של שילוט בחניונים. נוסעים ועובדים לא מצאו איפה הם אמורים לחנות, ואף אחד לא הגיע בזמן לעמדות. נוצרו תורים מיתולוגיים והטרמינל נמלא כאוס".
הוא עובד 25 שנה ברשות שדות התעופה. התחיל שם בבטחון, והיום הוא כלכלן, וחבר ועדת הכלכלה הארופאית של שדות התעופה. הוא מסתובב בעולם ולומד הצלחות וכשלונות של נמלים אחרים. "תפעול נמל תעופה מורכב משלושה תהליכי אב: מטוס, נוסע, כבודה. זה שיש סוגי מטוסים שונים שצריכים כל אחד טיפול שונה זה ברור. אבל ידעת שיש 18 סוגי נוסעים? נוסע רגיל, נוסע מלווה, ילד מלווה, נוסע נכה, נוסע VIP, נוסע עם כלב, נוסע אמבולנס (כלומר מרותק למיטה), נוסע עם כבודה חריגה, נוסע דיפלומטי… לכל אחד מהם צרכים משלו וכל אחד מהם עובר תהליך שונה בהמראה ובנחיתה. אני צריך להכין מראש לכל אחד מאלו את שרשרת התחנות שלו. פעמיים בשנה יש באילת ועידת גלשנים. מגיעים מאות חבר'ה עם הכבודה החריגה שלהם ואני צריך מעליות כבודה חריגה. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות מופתע משום דבר כזה. לכן אני צריך לדעת מראש, ובכן, הכל".
עוד תשתית מעניינת שנבנית היא צמד בריכות אגירה של מי התהום המליחים המקומיים, בקיבולת של 500 קוב ו-1,500 קוב. בלילה תעריפי החשמל זולים, והמים בבריכות מצוננים. בבוקר הם משמשים למיזוג אוויר, במערכת מיוחדת לכך שעובדת באופן דומה גם בנתב"ג. הקיץ בתמנע כל כך מהביל, שמיזוג הטרמינל יתמקד בקירור 2 המטרים הקרובים לרצפה. האוויר החם כבר יעלה למעלה, ושיבושם לו. בריכות המים ישמשו גם לכיבוי והסנקה וגם כמאגר חירום של השדה.
שיט ג'אסט גוט ריל
אחרי שכל המבנים בשדה יעמדו, כל הצבע יתייבש וכל עמדה תאובזר, יגיע שלב ההרצה. בהתחלה מריצים כל מערכת בנפרד, ואחר כך כל תהליך בנפרד (למשל תהליך "נוסע VIP נכנס"). בשביל זה צריך כמה אנשים שיתפנו משגרת יומם כדי להגיע לשדה ולדמות נוסעים ממהרים וחסרי סבלנות. אבל אחרי שכל דלפק הוכיח את עצמו בנפרד, מתחילים הרצה אינטגרטיבית: הנמל כולו מופעל בו זמנית כאילו זה יום רגיל, כדי לראות שכל המסלולים והתהליכים קורים בהרמוניה זה עם זה. "הפיק שלי אמור להיות 1000 נוסעים בשעה, כולל ספיירים אצטרך כאן 1200 ניצבים" מונה בן-עזרא. "הם יעבדו בלהיות נוסעים לא מרוצים ויעלו על איפה מחכות לי בעיות: פקקים בשערי הכניסה, שילוט בחניונים, תדירות אוטובוסים ומוניות, כמות דלפקי צ'ק אין ועגלות נכים, ומערכות מיון וביטחון שיעמדו בקצבים האלה. בהרצות לקראת פתיחת טרמינל 3 בנתב"ג הבאנו מאסות של ניצבים, ורצינו לדמות נוסעים מתעלפים ונוסעות משתוללות, כדי להפעיל גם את המרפאה. אז הבאנו סטודנטים לאמנות, מסביב לנתבג יש הרבה מהם ואכן הם שיתפו פעולה יפה. ומה פה? עכשיו מאיפה אני אביא לכאן 1200 איש כל יום במשך תקופה? המיקום שלנו הופך את הכל לאתגר כפול. אז פניתי להתאחדות המלונות, לבתי ספר ויש בקנה עוד אלתורים".
"רגע", אני שואל, "אם הפיק שלך מוערך ב-1000 נוסעים בשעה, למה אתה מתייסר על 1200?"
"אני נמל תעופה. יש מוסדות שיכולים לעמוד בעומסים קיצוניים. למשל, לא מתכננים בית כנסת ליום כיפור, ויום אחד בשנה כולם מתענים בצפיפות ודוחק. גם קניון סובל את העומס 3 פעמים בשנה בחגים, ובשאר השנה הוא מרווח. הכי גרוע שיכול לקרות הוא שבחג אנשים ישארו בחוץ וכניסתם לקניון תחסם, כמוצא אחרון. בנמל תעופה זה לא אפשרי. אני לא יכול לומר למטוס שכבר חג מעלי עזוב, אל תנחת פה. עם זאת, משאבי הקיבולת שלי חייבים להשמר בקמצנות, אחרת אני יכול לקרוס. כשנהיה צפוף מידי בצ'ק אין אנחנו שולחים את הטייס לקצת "עוגה עוגה", שיסתובב בין המסלולים לפני שהוא מגיע לשרוול לפרוק נוסעים.
"עוד אתגר שנובע מהמיקום שלנו: מה עושים במקרה של נחיתת חירום של מטוס קריטי? קח טיפ: את התקף הלב שלך תתכנן ליום שאין בו נחיתת חירום בנתב"ג. כל האמבולנסים בגוש דן מגיעים לשם. 100 אמבולנסים נעמדים בשורה. ומאיפה אני אביא לתמנע 100 אמבולנסים? אני הרי מנחית פה את אותו מטוס שנוחת בנתב"ג, צריך לעמוד באותו התקן! זו שאלה שעדיין עוסקים בה, יש כל מיני רעיונות. נבדקת למשל אופציה של הקפצת יסעורים".
איפכא מסתברא
כשהכל יהיה מוכן, יגיע שלב המעבר. טיסות שעד היום נחתו באילת ועובדה, ינחתו ממחר בתמנע. גם זה יותר מורכב ממה שזה נשמע. חלק מהמערכות היקרות יותר צריכות לעבור תוך כמה שעות מהשדות הישנים לנמל החדש, ומיד להתחיל לעבוד. ארזתם פעם מערכת למיון מזוודות? ותגידו, ארזתם אותה לבד? מובינג כזה יכול להתבצע רק בתקופות השפל של השנה. בפסח אסור לקחת את הסיכון שמכונת שיקוף אחת תדפק בדרכה לרמון ותושבת. במילים אחרות, עיכוב של שבועיים בפתיחת הנמל החדש עלול להפוך בפועל לעיכוב של חודשים רבים.
עכשיו כשמעט מן המורכבות והעלויות דוברו, נשאלת השאלה: למה? באופן רשמי הקמת נמל"ת רמון יצאה לפועל משתי סיבות: לפנות נדל"ן יקר ונדיר באילת, מתוך מחשבה שעוד בתי מלון שיבנו עליו יביאו עוד תיירים, ולהוות נמל אלטרנטיבי לנתב"ג שבצוק איתן פעל תחת מטחי רקטות. עם כל הכבוד למחנק האילתי ולמלחמת הביאנלה, זה נשמע קצת כמו פתרון-טלאי. פינוי השדה האילתי ישיב לעיר פחות מ800 דונם, כלומר פחות מאחוז משטח השיפוט שלה. המיקום אכן מצוין, בלב העיר והכל, ותוכניות הבינוי מדברות על 1000 יחידות דיור חדשות ו 2000 מיטות חדשות במלונות. אלו מספרים יפים, אך האם הם יצילו את אילת, שכמו שאר המדינה ננטשת ע"י תיירים עם כל מלחמה שנוספת על ראשינו?
ואם כבר מדברים על מלחמות, אילת כבר ספגה כמה רקטות שבאו מכיוון סיני, חצי אי שיש בו נוכחות של דאע"ש ועוד ארגונים שחסרה בהם אהבת ישראל. האם נמל תעופה חדש בטווח הזה הוא אכן אלטרנטיבה נכונה לנתב"ג? הפרויקט עצמו מרשים ונראה מקצועי מאד. אבל האם הוא באמת נחוץ לנו?
מלנקי 