ההורות הזאת לוקחת ממני כל רגע פנוי שהיה לי פעם. לפעמים אני שורף לילה רק כדי לראות איזה סרט או לכתוב, כדי שלא ארגיש שנעלמו לי החיים כפי שהכרתי אותם.
ראוי לציין – הילד סבבה. התאהבתי בו לגמרי. הזוגיות סבבה. שם אני מאוהב כבר שנים. רק הזמן, הזמן. נגוז לו. אז כשאני כבר מצליח לראות סרט בשלמותו זו כבר חגיגה.
והשבוע ראיתי סרט שנשאר איתי עד עכשיו, ולמרות שאני לא יודע אם הוא כזה מוצלח, ולמרות שהוא לא חף מפורנוגרפיה רגשית הוליוודית מסורתית. אבל עובדה שהוא לא יוצא לי מראש. וזה כולה סיפור על תרמילאית שהולכת מגבול מקסיקו לגבול קנדה.
אז הנה, 7 דברים ש"הולכת רחוק" עושה נכון:
- מעביר (לגבר) את תחושת האימה שנשים חשות לעתים כשהן מוקפות בגברים.
- מעביר יפה בדידות של חיק הטבע.
- מעביר יפה טבע.
- כמי שהלך את שביל ישראל, מגבול מצרים לגבול לבנון, אני יכול לומר: הסרט מעביר יפה את הצרות הטכניות הקטנות שיכולות להרוג אותך בטבע.
- מתמודד יפה עם פלאשבקים, בדרך כלל אלמנט שמבוים גרוע.
- זה התפקיד הכי טוב של לורה דרן עד היום, וגם של ריס ווית'רספון.
- זה סרט על אישה אמיתית, לא עשירה, לא כוכבת, אחד הסרטים הכי חברתיים שראיתי במיינסטרים הוליווד, וגם לא דוחף את החברתי בפרצוף אלא עדין ואינטליגנטי.
בקיצור, צפו בו. ריס ווית'רספון הפיקה ומככבת. ביים ז'אן-מארק וולה. לורה דרן בתפקיד מעולה וגם תומס סדוסקי מ"ניוזרום" בתפקיד קטן. "הולכת רחוק", WILD, סרט שנשאר. האם הוא סרט טוב? עדיין חוכך.
מלנקי 