המרכיב הסודי של חומוס אבו סקסוקה – חלק ד' ואחרון

פוסט בהמשכים, כך שבסוף השבוע תוכלו להכין בבית חומוס שמביא עמו ברכה, נחמה ושנ"צ

חלק א' פה

חלק ב' פה

חלק ג' פה

בסוף הפוסט מופיע המתכון בקצרה.

*

זהו חברות וחברים. הגענו לסוף האימון שלכםן. מפה אני נותן לכן לפרוס כנפיים וזה רק אתם והחומוס.

שפכו את נוזלי הבישול של החומוס לכלי חסין לחום (קערת זכוכית או מה שיש). מלאו גם ספל בגרגירים שלמים מהקטניה המבושלת, שיחכה לשלב הצילחות. בסיר יש כרגע רק קטניות מבושלות. מזגו פנימה את הטחינה, חצי ממיץ הלימון, הכמון, הפטרוזיליה, הפלפל השחור והמלח. צקו לשם גם חצי מצקת מי בישול וטחנו בעזרת בלנדר מוט, המתהדר בביתנו בשם העברי "בזזזט".  שנים לקח לי למחול על כבודי ולעבד את החומוס שלי עם הבזזזט, אבל אין מה לעשות – זה המכשיר הכי יסודי. הוא טוחן בקלות סיר חומוס, הוא מאפשר ליצור חומוס עם מרקם אוורירי וקטיפתי שאף בלנדר או מעבד מזון שפגשתי לא הפיק, והוא הופך את נקיונות פוסט החומוס לפחות מכאיבים, כל עוד שומרים אותו תמיד בתחתית העיסה כך שלא יתיז.

מפעילים את הבלנדר עד לקבלת מרקם אחיד. כל הזמן טועמים ומתקנים. יותר מיץ לימון עושה חומוס חזק ובעל אופי. יותר כמון עושה אווירה ביתית. יותר טחינה ממצקת את החומוס, נותנת לו עוצמה. יותר מלח עושה חומוס שילדים אוהבים.

אז טוחנים את החומוס עד שהוא הופך למרקם שמספק אתכן, ואז עוד קצת. בדחילו ורחימו מוסיפים מעט מי בישול, ועוצרים כשהחומוס בדיוק במידת הסמיכות שאתם אוהבים. אם אתם מאמינים בחומוס שמחכה במקרר למחר, זכרו שהוא יתקשה במקרר, בגלל הטחינה. אם אתם מאמינים בחומוס שמחכה במקרר למחרתיים, שהשם ירחם על נשמתכם האומללה.

(יש לכם משהו נגד קליפות? בעבר עשיתי ניסוי שהומלץ לי עליו: עם תום הבישול העברתי את גרגרי הקטניה למי קרח. עיסוי קל של הקטניה הלוהטת במים הצוננים אכן הפריד ממנה כמובטח את רוב הקליפות, שצפו על המים. או אז טחנתי את החומוס המקולף לפי המתכון הנ"ל, ואני חייב להגיד שלא הרגשתי בהבדל משמעותי. מה גם שיש תועלת באכילת קליפות שאינן מתעכלות, כך אומרים.)

אז כשהחומוס טחון למרקם הנכון, לוקחות כף גדולה ואוספים אותו מהסיר בעזרת גב הכף. מניחים את הכף הגדושה במרכז צלוחית ההגשה ומסובבים (או את הכף או את הצלחת) כך שנוצר מכתש חומוס שכמעט חושף את הקערה בקרקעיתו. אחרי החומוס, לכל דבר יש את המקום שלו בצלחת: במרכז המכתש תלולית גרגירים שלמים מהספל. מצפון: כפית יפה של סחוג. מי שאוהב ביצה יניח במזרח ביצה חתוכה לפלחים (יעני הסכין נכנס מהשפיץ של הביצה). מעל כל זה אגם קטן של שמן זית חזק. ומעל הכל הבזקה של שאטה טחון.

כל סועד מקבל פיתה טריה, או לפחות פיתה שלא יודעת מיקרוגל מהו. יצאה מהפריזר? שתתעורר בטוסטר. שימו גם מזלג לכל סועד- זה מאפשר לאכול פחות בצק ויותר קטניה.

בתאבון.

והמתכון בקצרה:

• סיר לחץ
• חצי קילו של גרגירי החומוס הקטנים ביותר שתמצאו
• 150 גרם של הקטניה הנוספת הנבחרת. המלצה חמה: שעועית מש
• מי שמעוניינת: כפית מחוקה של סודה לשתיה

השרו 8 שעות. הכניסו את הקטניות לסיר לחץ, כסו במים טריים 5 ס"מ מים מעל החומוסון העליון. זרקו פנימה גם:

• 2 שיני שום יפות וחצויות
• כפית מחוקה כורכום
• חצי כפית פלפל שחור

סגרו את המכסה והביאו לרתיחה עד שסיר הלחץ מתחיל לשחרר לחץ. העבירו לאש קטנה ותנו לסיר להמשיך לשחרר לחץ בקצב שלו. 30-45 דקות.

כשהחומוס רך סגרו את האש. שפכו את נוזלי הבישול של החומוס לכלי חסין לחום. מלאו ספל בגרגירים שלמים. בסיר יש כרגע רק קטניות מבושלות. מזגו פנימה:

• 150 גרם טחינה משובחת
• מיץ מלימון אחד
• כמון טחון
• מלח
• פלפל שחור
• קורט משהו חריף
• שתי כפות עלי פטרוזיליה

טחנו בעזרת בלנדר מוט עד לקבלת מרקם אחיד. כל הזמן טועמים ומתקנים. אם צריך מוסיפים מעט מי בישול, מעט מיץ לימון ועוצרים כשהחומוס במידת הסמיכות שאתם אוהבים. מסדרים יפה בצלוחית עם גרגרים שלמים, המון שמן זית, מביאים פיתה ומזלג.