איך תפסתי את שר התחבורה על חם

בסוף זה קרה והתפקדתי לליכוד, דרך "הליכודניקים החדשים". למה, בקצרה: זו הולכת להמשיך להיות מפלגת שלטון או מפלגת השלטון לפחות בעשור הקרוב. נבחרי ציבור, למרבה היגון, מרגישים מחויבים אך ורק לציבור שבחר בהם, אלו הם המתפקדים שמצביעים בפריימריז. אז הצטרפתי ל2500 המתפקדים (עדכון משנת 2017: אנחנו כבר מעל 8,000 ליכודניקים חדשים!! עדכון משנת 2022: לא אני ולא 6000 איש נוספים במפלגה. הדיחו את כולנו ללא שימוע. לא נורא), אבל כרגע יש לי סיפור אחר לספר.

20141127_195231

אמש (חמישי) הגעתי לסניף הליכוד ברחוב יהודה המכבי בתל אביב, למפגש עם שר התחבורה מאז 2009, ישראל כץ. המפגש נקבע ל19:30. כשהגעתי מצאתי במקום כחמישים חבר'ה בני גילי, כולם צעירים ועובדים, רובם נשואים והורים לילדים קטנים. כולם טרחו להגיע בערב של גשם שוטף, בפתיחתו של סוף השבוע.

20141127_204220

שר התחבורה ישראל כץ איחר בשעה. נאמר שהוא תקוע בפקקים. כולם גיחכו. רק יום קודם השר גרם בעצמו לפקקים כשמשרדו הורה על חסימת 3 נתיבים מתוך 4, כדי לחגוג – על הנתיבים עצמם – את פתיחתו של כבישון לודאי שכבר פתוח מזה שבועיים. בישראל זה מזמן הפך לטבעי שנבחרי הציבור עומדים מעל הציבור, למרות שזה אמור להיות בדיוק הפוך.

כשהגיע לבסוף, שאל השר מי הם הליכודניקים החדשים בעצם. הוסבר לו שאנחנו קבוצה שצמחה מהמאהלים של 2011, ושמטרתנו לחזק בליכוד את הפעילות הפרו חברתית-כלכלית וכן את הדמוקרטיה. השר הבין מזה מה שהבין ומיד פירט איך הוא מגביל בהצלחה חברי כנסת ערבים וגורם להם להזהר בדבריהם, בעזרת שלל חוקים שיזם. זו כנראה דמוקרטיה בעיניו. כשהתפנה לדבר על משרדו תאר איך למד מאריאל שרון לקבוע עובדות בשטח ואיך דאג לתת ליו"ר ועד עובדי הרכבת "כנפיים", ושכעת היא כבר לא בתפקידה (עדכון: מאז 2017 ועד כתיבת שורות אלו ב2022 היא חזרה לתפקידה).

לי הייתה פגישה לילית שהייתי צריך להגיע אליה, אז יצאתי מהסניף בשעה 21:00, בעיצומו של הארוע. את המדרכה התל אביבית שמחוץ לבניין חסם שברולט טראוורס גדול וחדש שעמד מונע, בעוד נהגו ניהל שיחה ערה עם מישהו.

20141127_210044

צילמתי את הרכב מאחור, ואז ניגשתי לרכב ושאלתי מבעד החלון את הנהג אם הוא הנהג של השר. הוא אמר "לא! לא!", בעוד חברו שעמד לידו אמר "כן, כן". גם אני חושב שכן, אמרתי, והלכתי לקדמת הרכב לצלם אותו חוסם מדרכה ונתיב. החבר צעק "הוא הולך לצלם אותך!". הנהג, בתגובה זריזה, הפעיל אורות אדומים-כחולים שריצדו יפה וגרמו לי להרגיש אמריקה.

20141127_210107

ועכשיו אתן יודעות למה כדאי להשפיע על הרכב מפלגת השלטון. כי מגיעה לנו ממשלה בה נבחרי הציבור משרתים את הציבור, ולא חוסמים לו מדרכה ונתיב. זה הזמן להתפקד.

Shijzur

רק לא רשת

בעוד כחודש יחול יום הולדתי. אני אוהב מתנות ואשמח שכל אחת מכן תקנה לי מתנה. אבל יש לי בקשה: רק לא בסניף של איזו רשת.

אעדיף (באמת) לא לקבל מתנה, מאשר שתקנו לי מתנה בסניף של רשת. לא משנה לי איזו רשת: אופנה, כלי בית, מזון או מוצרי חשמל – אם יש לזה סניפים אז זו רשת ואני לא רוצה משם שום דבר. אשמח מאד, לעומת זאת, למתנה מחנות משפחתית, פרטית, קטנה, כזו שבה בעל העסק יושב בקופה.

עם כל מוצר שאנחנו קונים ברשת, אנחנו מחזקים את השיטה בה מליונרים ומליארדרים מתחזקים ומתעשרים, בעוד לנו ולילדינו נשארת רק האופציה לעבוד בשבילם בשכר מינימום באיזה סניף עצוב, ללבוש את המדים המשפילים בצבעי המותג ולדעת שאפשר להחליף אותנו תוך דקה בדיוק.

לפעמים יקר יותר בחנויות הקטנות. לאנשים כמונו לא יכול להיות כח המיקוח שיש לתאגידי הענק. בטווח הקצר, קצת יותר יקר לקנות בחנויות הקטנות אבל היי, יש פתרון: אתן יכולות גם לא לקנות לי כלום. כמו שאמרתי, אני אשכרה מעדיף את זה על פני מתנה מרשת. תכתבו לי ברכה יפה, ותציינו בה שנמנעתם מקניה ברשת. זה ישמח אותי מאד.

כי בטווח הארוך עוד שקל לחנות בבעלות פרטית הוא שקל שאני משקיע בקהילה שלי, באנשים כמוני, שקל שיחזור אלי כשבעל החנות יצטרך קצת ממה שאני מוכר. וכל שקל שהולך לרשת הוא שקל שלא יחזור אלי בחיים. להיפך, הוא שקל שיחזק אנשים וגופים שמרעילים אותי, מפטרים אותי ומגרשים אותי מביתי כדרך קבע.

הביטו היטב בתמונה הזו. חפשו בה את עצמכם.

 בעלויות צולבות2

אנו איננו נמצאים על מפות מהסוג הזה, ואין סיבה שנממן כברירת מחדל אף אחד שכן נמצא שם.

לקראת יום ההולדת שלך, הולדת בתך, חתונתכם הממשמשת ובאה: לנקקו לפוסט הזה, או העתיקו והדביקו טקסט זה בפייסבוק שלכם. תנו קרדיט, אל תתנו קרדיט, העיקר הודיעו מראש להורים, חברים, אחים ודודים: רק לא רשת. תודה גדולה מראש.

הוטל אברסט – תמונות מהשחנבון

בסוף השבוע האחרון צילמתי סרט דוקומנטרי בבית ג'אלה (כן כן, התעתיק המדויק הוא בית ג'אלא). במאית ברזילאית-אמריקנית-יהודיה בשם קלאודיה סובראל עושה סרט על סגן אלוף בצה"ל שהשתחרר והפך לפעיל שלום, על פלסטיני מבית לחם שפועל למען השלום כבר שנים רבות, ועל החברות ביניהם. בסוף השבוע האחרון הם הפיקו-הנחו מפגש של ישראלים ופלסטינים במלון אברסט שנמצא על הפסגה הגבוהה ביותר באיזור, יש הטוענים שזו הפסגה הגבוהה ביותר בהרי ירושלים. חיכיתי לבקר באיזור מאז ששידרתי ברדיו את הביקורת שלי על השיר הדבילי ההוא. אז הנה תמונות מהעולם שבין אל חאדר לבית ג'אלה, שצולמו בשחנבון שלי.

הגענו ביום חמישי בצהריים. עקב המצב המתוח עשיתי משהו שאני כבר שנים לא עושה בביקוריי בשטחים: ביררתי אם זה בטוח. כל מי ששאלתי, יהודים וערבים, אמרו שאין שום בעיה. אז נסעתי עם הבמאית במכוניתה של המקליטה שלנו. סיפור קטן על המקליטה: לפני כשבועיים התחלתי לחפש מי יעשה את הסאונד בסוף השבוע הזה. אני אוהב לאתגר את תפישת הג'נדר ופרסמתי מודעה בפייסבוק וטוויטר בזו הלשון: "דרושה מקליטה. יעני בום וומן. עבודה חמשוש הבא בגדה המערבית". קיבלתי פניות אך ורק מנשים, חוץ מזכר אחד ששאל "דווקא אישה?". עניתי לו שגם גבר שמחובר לרגשות שלו עשוי לזכות בגיג. יותר לא שמעתי ממנו. אני שואל אתכם בנים: נשמע לכם הגיוני שכל המודעות בעולם "מנוסחות בלשון זכר אך מכוונות לשני המינים"? בנות אמורות למצוא את עצמן בלשון זכר בעוד אתם לא עונים למודעות דרושים בלשון נקבה? לא חראם על הפרנסה שלכם? איפה תלך איפה?

GEVER

אז אשרינו שזכינו ועלינו לבית ג'אלה עם מיקה המקליטה. מלון אברסט הוא גבבת מבנים בת כמעט מאה שנה, לא מלון עם כוכבים (או מעלית) אבל בהחלט אכסניה עם הרבה אופי. הפלסטינים עשו כל שביכולתם שנרגיש בבית למרות הנוף הלא מלבב מהחלון.

20141106_132549

צילמנו קצת והקלטנו קצת והתמקמנו הרבה. בערב הלכנו לחפש את מסעדת הוש אל יסמין עליה המליץ לי יובל בן עמי, שמכיר כל פינה במדינה הדו לאומית שמתהווה כאן. הסתובבנו בבית ג'אלה אנה ואנה ולא מצאנו את המסעדה. שאלנו את כל מי שפגשנו ברחוב, והם כיוונו אותנו לשלל כיוונים. קלאודיה התלוננה על כך שהגברים במזרח התיכון סובלים מאותה בעיה של הגברים הברזילאים: הם לא לימדו לשונם לומר "איני יודע", והם יכוונו אותך לטיזי-נאבי תוך הצבעות נחושות בכיוונים שלא קיימים. במורד הרחוב היה שלט אדום מאיר עיניים: הנך נכנס לשטח A, אסור בכניסה לישראלים. עברנו את השלט אבל גם שם לא הייתה המסעדה (מסעדה בערבית: מַטְעַם, במלעיל). לבסוף מכולתניק חביב ידע לכוון אותנו והגענו. היה חשוך:

20141106_194003

 אבל ככה נראית ביום פינת הישיבה שלנו:

20141108_122153

נוף לחומה והכל. קלאודיה הזמינה מסאחן נהדר לגמרי: חזה עוף אפוי מעל פיתה ספוגת שמן זית וסומק, והר של בצל מתוק ורך. זו המנה הפלסטינית האהובה עלי, אבל חרגתי ממנהגי כדי להזמין את מנת הדגל של הוש אל יסמין: קדירת ארנב חופש. המקום הוא למעשה חווה אורגנית שהקים המסעדן הבוהמייני מאזן סעאדה, עם מקום לקמפינג ואוכל מפתיע. חוץ מכל ירקות השורש האורגניים שהיו בקדירה שלי, היה שם גם חצי ארנב שלחופש נולד ואז נקטל ובושל. היה טעים. ישבנו על הכריות, מדורה וקנקן תה חיממו את הלילה הקפוא ואנו נאנחנו בצער על כך שאנחנו לא מצליחים להיות צמחונים כמו שנראה לנו שראוי. החלטתי שאם אני ממשיך לאכול בשר, אנצל בעתיד הזדמנויות במסעדות כמו זו לבקש לקטול בעצמי את הארנב/ תרנגול/ יצור בעל זכויות אחר, קודם הכנתו. או שזה יגרום לי להפסיק לאכול בשר או שזה יבהיר לי סופית שאין לי סיכוי (במשך שש שנים בחיי הגדרתי את עצמי כצמחוני אבל זה היה מאבק קשה ורצוף מעידות, עד שהפסקתי לשקר לעצמי). לא אביא תמונה של חצי הארנב, שנראה ממש כמו חצי ארנב. במקום זה, הנה תמונה באור יום של כלוב תרנגולות אורגניות ולהקת יונים שמנמנות:

20141108_122443

חזרנו מהוש אל יסמין שבעים וטובי לב למלון, שם הגיעה לשיאה מסיבת הטבלה של פעוטה סקרנית בשם סוהא. זה נראה כמו שמחה ישראלית נפוצה, בפורמט של בת מצווה או ברית, אבל זו נחגגה עד חצות הלילה ובליווי פופ ערבי קצבי מאד. סוהא הונפה על כפיים כל הזמן הזה וגילתה עניין רב במתרחש. עליתי לחדרי וקראתי את "אגדת הקדוש יוליאנוס מכניס האורחים", סיפור של פלובר על בן אצולה שאוהב להרוג בעלי חיים. לא היה סיכוי שארדם כל עוד המוזיקה מנגנת.

20141106_204815

בבוקר הצטרף אלינו אליאס, צלם וידאו מבית ג'אלה. אדם מתוק, מוכשר ועדין. הנה הוא מדבר עם סא"ל (מיל.) עדן פוקס, גיבור הסרט. ברקע ניצב איברהים עיסא, שותפו של עדן וגיבור הסרט.

20141108_145603

הפעילות מתחילה: מעגל הכרות של יהודים ופלסטינים. אנשים רק אומרים את שמם, איפה חיים ולמה באו, ונחשף פה אומץ מדהים של נשים וגברים שבאו למרות פחד עתיק וטרי שהושרש בהם.

vlcsnap-2014-11-11-16h13m35s38

אישה דתיה מאד משכם אומרת שהיה לה חשוב לשמוע ולראות יהודים ומה הם חושבים עליה אבל גם שיהודים יראו אותה. אני מצלם דרך דמעות.

vlcsnap-2014-11-11-16h03m32s124

הפעילות המשיכה כל השישבת, והשתתפו בה גם יהודים ויהודיות שומרי שבת שהסבירו לי שקשה לשמור שבת במלון לא כשר בבית ג'אלה אבל שהשלום מבחינתם הוא מצווה שחשובה מדקדוקי שבת כאלה ואחרים. הלוואי ויהיו יותר כמותם.

בשבת הצטלמנו כל צוות ההפקה מחוץ למלון- אליאס ביקש שנקרופ את ה"נו" מהגרפיטי שבתמונה, כדי שנעביר מסר של שלום. אבל אני אומר, באנו לעשות דוקו, וחוצמזה באמת בינתיים אין שלום. בסימן 25 שנים לנובמבר ההוא בו נפלה חומת ברלין: שימו לב שכשהיו חומות, הצד שצייר גראפיטי על החומה הוא הצד שבסוף הוכרז כמנצח, כשהחומה הופלה. רק אומר.

20141108_145249

אחר כך ישבנו לראות צ'לסי-ליברפול. פוטו רומן קצר לסיום:

20141108_163128 20141108_163118

20141108_163158

20141108_163210