5533259.
נסו לזכור את המספר הזה עד סוף קריאת הפוסט.
בגיל 16 התחלתי לשים לב שהזיכרון שלי ממש לא משהו. הבטחות שהבטחתי לחברתי נשכחו יום למחרת. גם תקופת הבגרויות לא הייתה קלה- לפעמים הייתי מבין שמחר יש לי בגרות באזרחות, והציון היה בהתאם. התחלתי לתפוס את עצמי, ולהציג את עצמי לזולת, כאדם ללא זיכרון. בצבא המצב החמיר: היה למשל אותו ליל ינואר קפוא בסוללה בלבנון. לא קרה בלילה הזה שום דבר מיוחד (דבר נדיר בקו סגול של שנת 1997) מלבד זאת שלמחרת התעוררתי בידיעה שישנתי כל הלילה, בעוד חבריי ידעו לספר שהעברתי איתם כמה שעות עירנות בהן דיברתי, התהלכתי ואף כתבתי קצת בפנקס. מאותו לילה, כשהייתי פוגש מפקדים או חיילים חדשים הדבר הראשון שהייתי אומר להם הוא "חשוב שתדע שאין לי זכרון, אז אל תופתע אם אשכח שיחות או סיכומים שהיו בינינו. תמיד תוודא אחריי". זה היה הדבר הראשון שאנשים למדו עלי, והיחס שלהם אלי היה בהתאם: בסוף כל שיחה אמרו לי: "ואל תשכח ל".
2006, שדרות. ערכתי אז את סרט הגמר שלי, תוך שאני עובד בארבע שברי משרות (כולן בהוראה). לא זכרתי לבדוק עבודות בזמן, ואז שרפתי לילות שלמים, קורא 150 ניירות בזעף, כותב לסטודנטים שלי גידופים בעט אדום בשלוש בלילה. בבוקר היו מגיעות התראות מרשויות מיסים להן שכחתי לשלם בזמן. ידעתי שאני משלם מחיר כבד על בעיית הזיכרון ורציתי לפתור אותה. ואז נזכרתי (בקושי) בקורס שלקחתי בשם "שגעון או משבר רוחני?". המרצה הייתה פסיכולוגית נערצת. החלטתי לקבוע איתה שאבוא אליה לקליניקה בקיבוץ כפר עזה לטפל בבעיה. תוך חצי שנה של טיפול, פלוס עוד כשנה של תרגול, הזכרון החבוט שלי הפך לזיכרון מדהים שאנשים מחמיאים לי עליו לפחות פעם בשבוע. אני מופיע (כפי שמוכיחים הסרטונים שאני מעלה כאן מפעם לפעם) עם טקסטים ארוכים שכתבתי, שהם אולטרה מחורזים ולכן יש לזכור אותם מילה במילה. ועכשיו אספר את שלושת הדברים שאפשרו לזה לקרות, כי אני זוכר אותם.
- בסוף הפגישה הראשונה היא אמרה לי לרכוש מחברת. במחברת זו ארשום מכאן ואילך, מיד בתום כל פגישה, את מה שנאמר בפגישה. זה נקרא תרגול, ואת הזכרון יש לתרגל. אני ממשיך לתרגל עד היום. התרגול החביב עלי הוא משחקי זיכרון- כאן יש כמה משחקי זיכרון טובים, וכמה מלחיצים נורא. אם יש לכם ווינדוז על המחשב, אז בתיקיית הגיימז, ליד הסוליטייר, יש משחק זיכרון ילדותי אך יעיל מאד. הקליקו על האייקון של העיניים המצחיקות, ובתוך החלון שנפתח בחרו בבית השמאלי. אני משחק בו לפחות פעם בשבוע. מה שחשוב זה לא לנצח. מה שחשוב זה לשחק. ואפשר כמובן גם לעשות את זה עם קלפים אנלוגיים. דרך משחקי זיכרון כאלה גם אפשר ללמוד איך הזכרון שלכם עובד. האם הוא צילומי יותר? האם הוא משתפר כשאתם אומרים דברים בקול רם?
- בסוף הפגישה השניה היא אמרה לי לקחת אומגה 3 באופן יומיומי. בהתחלה לקחתי כמוסות דגים, בהדרגה עברתי לשמן פשתן וכעבור כמה שנים הפסקתי כי כבר לא היה צורך. חשוב מאד: להוועץ ברופא (אומגה 3 מדלל דם, ובשמן פשתן יש גם אומגה 6 שלא בריא לכולן).
- זה הכי חשוב, והכי קשה לביצוע: בסוף כל פגישה היא הפצירה בי להתחיל לומר בקול רם שיש לי זיכרון מצוין. הזכרון שלנו, כך מסתבר, נדפק כשאנחנו מלכלכים עליו, ומשתפר כשאנחנו משבחים אותו. זה באמת ככה. אבל אני עקשן כסייח פרא: למה שאשקר, זעמתי. הרי יש לי זכרון גרוע! כך זה נמשך בארבעת חודשי הטיפול הראשונים. לקח לי ארבעה פאקינג חודשים להסכים לנסות לומר שיש לי זיכרון מצוין. וזה עבד. בכל יום בו מצאתי הזדמנות להחמיא לזיכרון שלי בקול רם, ראיתי ישועות. כעבור חודשיים החמאתי לו בכל הזדמנות, בפני מי שלא יהיה – והוא מצידו הלך והשתפר.
כשסוף סוף הבנתי שבאמת יש לי זיכרון מדהים, גם הבנתי איך מילכדתי את עצמי כל השנים: כולם סביבי טרחו – לבקשתי – לוודא אחריי, לא לסמוך עלי וכל הזמן להזכיר לי שאין לי זיכרון. פתחתי במסע מתיש שארך שנים לתקן את שקילקלתי. החל מהוריי וכלה באחרון קולגותיי הייתי צריך לעדכן את כולם- יש לי זיכרון נפלא. אנשים כמובן היו סקפטיים: לך? נפלא? זה החליש אותי, ונאלצתי להוכיח להן, מה שהיה מאד מלחיץ אבל דרבן אותי לתרגל יותר. פיתחתי מנהג שאני מקיים גם היום: לא לרשום מספרי טלפון כשאומרים לי אותם, אלא לדקלם אותם בקול רם פעמיים שלוש ולרשום רק כעבור דקה שתיים. זה תרגול נהדר וגם הסקפטיים השתכנעו.
אז המספר שבתחילת הפוסט- זוכרות אותו? אם כן, דקלמו אותו בקול רם. זה ממש בסדר אם זכרתם רק חלק ממנו. מאז עבר זמן והרבה תוכן עבר לכן בראש. עכשיו מותר להציץ בראש הפוסט ולברר כמה ממנו זכרתן.
איך אני ניגש לשינון זריז של מספר? אני מפרק אותו לזוגות או שלשות ומוצא להן שמות. רוב המספרים שעלינו לשנן בחיים הם מספרים בעלי קידומת. אז במקום לזכור 057 אפשר פשוט לזכור "מירס", ובמקום 08 לזכור "דרום". אחר כך מגיע מספר שבעיקרו הוא אקראי, אבל תוך שימוש בפרטי טריוויה אפשר בקלות להצמיד שם לכל מספר. נחזור למספר שבראש הפוסט. את 55 אפשר למשל לזכור בתור "חמסה חמסה". 33 זה גיל צליבת ישו. אחר כך בא 259, מה אפשר לעשות איתו? אפשר למשל לשים לב שמדובר במכפלת חמסה חמסה זה בזה (5X5=25), ואחר כך מכפלת ישו זה בזה (3X3=9). והנה המספר המלא: 5533259. כבר לא אוסף ספרות אקראי אלא סיפור שאפשר לזכור. וכך 67 זה סרג'נט פפר או ששת הימים, 29 זה כ"ט בנובמבר או תרפ"ט, 747 זה בואינג וכולי. ככל שתשתמשו באסוציאציות יותר אישיות, זה יעבוד טוב יותר. תודו שהרבה יותר קל לזכור "בתל אביב – לח. משמעות החיים – בתולות" מאשר 03-384272.
רוצות לתרגל? פתחו בטלפון את רשימת אנשי הקשר שלכם, וטלו עט ונייר. נסו לשנן 5 מספרים של אנשים קרובים, כאלה שאולי תרצו להתקשר אליהם כשיגנב לכן הטלפון, וכל מה שיהיה לכן הוא הזכרון שלכן.
אז השיטה היא תרגול, אומגה 3 ומחמאות רבות לזיכרון המדהים שיש לך ולא ידעת עד לפני כמה דקות. וגם לעצור מידי פעם ולסכם את המידע שנצבר עד כה, כמו שעשיתי במשפט הקודם.
ואפשר כמובן ללכת לטיפול, כמו שאני עשיתי. שם האישה המאד מוכשרת שטיפלה בי הוא ד"ר ענת בוצר, היא ריפאה בי הרבה יותר מהזיכרון, ובכלל כפרה עליה. גם מרצה אדירה.
משימה לסיום: שננו את המספר הבא כך שתזכרו אותו בעל פה בעוד שעה בדיוק: 4573202. בעוד שעה רישמו אותו על פתק וחיזרו לכאן לבדוק איך הלך. איך הלך?